• אזהרה לנוסעים ל-2017: הדקו חגורות, צפויה נסיעה מטלטלת

    שנת 2016 הייתה שנה קשה לכלכלה העולמית ואחת החלשות שידענו בשנים האחרונות במונחי צמיחה. הבשורה הטובה: היא הסתיימה. הבשורה הרעה: 2017 עלולה להיות גרועה בהרבה - היכונו לדרך מאיימת במיוחד
    26/02/2017 | איתי זהוראי
    בבוקרו של 15 בינואר 2016, דקות ספורות לפני שהחלה מסיבת העיתונאים במשרדי קרן המטבע הבינלאומית בוושינגטון, התיישב מוריס אובסטפלד, הכלכלן הראשי, מאחורי השולחן הרחב באולם העיתונות, וסימני העצבנות נראו בבירור על פניו. במשך קרוב לשעה פרס הפרופסור המכובד את תחזיתו הקודרת לגבי מצב הכלכלה העולמית ופירט שלל איומים ואתגרים שירחפו כעננה שחורה בשמי השנה החדשה. "הסיכונים המאיימים על הכלכלה העולמית התממשו במלואם מאז התחזית הקודמת שהכנו לפני מספר חודשים - ואף התעצמו", הקריא אובסטפלד מתוך דף הסיכום שהניח לפניו. "צפו לנסיעה מלאת מהמורות השנה", הוא סיכם והדביק קיצוץ נוסף לתחזית הצמיחה השנתית, שעודכנה מטה ל־3.4%. הנפילות בשווקים הפיננסיים והקריסה המחודשת במחיר הנפט, שהרעידו את הבורסות באותה תקופה, רק תרמו לתחושת הדכדוך הכללית ולהכרה כי הכלכלה הגלובלית נעה בכיוון הלא נכון.

    ואכן, 2016 היתה השנה החלשה ביותר בשבע השנים האחרונות. חלשה אפילו יותר ממה שחזה אובסטפלד. צמיחה של 3.1% בלבד - קצב הגידול הנמוך ביותר מאז התפרצותו הברוטאלית של משבר האשראי ב־2008/9. מלבד שנים חריגות של משבר עולמי חמור (משבר האשראי ומשבר הדוט קום), מדובר בצמיחה הנמוכה ביותר זה קרוב ל־20 שנה. בתחזית הכלכלית הראשונה לשנת 2016 מנתה הקרן מספר כוחות עיקריים שילחצו את הכלכלה העולמית כלפי מטה ויגבירו את רמת הסיכון וחוסר הוודאות - גורמים אשר התממשו במהלך השנה לכדי תמונת מצב עגומה ואפורה למדי: האטה כלכלית בסין, נפילת מחירי הסחורות (בעיקר הנפט), התחזקות הדולר, מדיניות מוניטרית הדוקה יותר של הפד והתגברות הסיכונים הגיאו־פוליטיים בעולם. כעת, בפתחה של 2017, נראה כי לא הרבה השתנה מאז. להיפך.

    זעזוע אחד יותר מדי

    האתגרים העומדים כיום בפני הכלכלה העולמית רבים יותר ואי הוודאות גברה. בעולם שאחרי ה"ברקזיט" ובעיצומו של ה"טראמפזיט" יש הרבה יותר נעלמים במשוואה. גורמי הסיכון, שדחפו אותנו ב־2016 לשפל צמיחה של שבע שנים, נותרו בעינם וצפויים להמשיך ללחוץ ולהכביד על הצמיחה גם השנה. על הסחר הגלובלי החלש, שהציג בשנה שעברה גידול של 1.9% בלבד (שוב, הנמוך ביותר בשבע השנים האחרונות), נוספו משקולות כבדות בדמות פרוטקציוניזם גובר ופופוליזם פוליטי, המובילים למדיניות לאומית בדלנית, לעומתית לסחר הפתוח והחופשי. הסיכונים הגיאו־פוליטיים גואים ועימם גם סף המתח הפוליטי. הגירת הפליטים ההמונית אל אירופה נמשכת במלוא עוזה, מציבה אתגרים רבים בפני מדינות האזור ותורמת את חלקה להעלאת המתחים הפנימיים: פוליטיים וכלכליים כאחד. השנה צפויות להתקיים בחירות במספר מדינות מפתח באירופה, ואף אחד כבר לא מעז להמר כי הימין הבדלני לא יכבוש גם את הולנד, צרפת וגרמניה, אחרי שכבר תקע דגל ניצחון בשתי האימפריות האנגלוסכסיות. אם כך יקרה, יעמוד קיומו של האיחוד האירופי במתכונתו הנוכחית במבחן הקריטי והחשוב ביותר שלו מאז שנחתמה אמנת מאסטריכט בשלהי המאה הקודמת. פרישה של מדינת מפתח נוספת עלולה להיות זעזוע אחד יותר מדי לגוף החולה של אירופה.

    ובכל זאת, בתוך כל סימני השאלה המלווים את כניסתנו אל השנה החדשה, אפשר אולי לנסות ולחלץ מעט סימני קריאה (עם כוכבית) בנוגע לעתיד הקרוב. המדיניות הפיסקלית המרחיבה והקיצוץ במיסים (אם אכן יתממשו, כפי שהבטיח הנשיא טראמפ בקמפיין הבחירות האחרון), ידחפו לצמיחה גבוהה יותר בארה"ב - כ־2% על פי ההערכות ב-2017-18. מצד שני המפסידה הגדולה של תחילת עידן טראמפ היאללא ספק מקסיקו, שסופגת קיצוץ כואב של %1־0.5% בתחזיות הצמיחה לשנים הקרובות, וזאת עוד לפני שהוספנו לחשבון עלות של עשרות מיליארדי דולרים בגין בניית החומה (אם תיבנה, כמובן). היציאה הקשה שמובילה ראשת ממשלת בריטניה תרזה מיי מהאיחוד האירופי תיתן את אותותיה רק ב־2018, אז תצנח הצמיחה המקומית כמעט בחצי לעומת התקופה העליזה של ימי טרום הברקזיט. ברזיל ורוסיה ימשיכו לדשדש, וצפוי להן תהליך התאוששות ארוך וכואב, והודו - היא תוסיף לככב ככלכלה הצומחת ביותר מבין הכלכלות הגדולות בעולם, על אף שהמלחמה בהון השחור גובה מחיר ועלולה לבלום מעט את דהירתה קדימה.

    האם עלינו להתכונן לגמילה מבטחון כלכלי? | צילום: fotolia

    ובפינה הימנית

    עם כל ההתפתחויות הדרמטיות שקרו ושעוד יקרו, באירופה, באמריקה ובמקומות אחרים בעולם, שינוי מהותי ולא פחות דרמטי כבר מתחולל בקצה המזרחי של המפה, שם סין נמצאת בעיצומו של יישום תהליכי רפורמות מבניות מרחיקות לכת. המעצמה המזרחית מתכנסת פנימה וממשיכה במלוא המרץ בשינוי מבנה הכלכלה שלה ומעבר מהישענות על סחר חוץ והשקעות להתבססות על מסחר ושירותים. בסין מסתכלים מעט בקנאה אל עבר צדו השני של האוקיינוס השקט ושואפים לפתח מודל הדומה למודל האמריקאי, כזה הנשען יותר על צריכה פרטית ופחות על ייצוא והשקעות. כך, מקווים הוגי התוכנית הכלכלית, תשתפר בעיית מינוף היתר של הכלכלה ותיפתר צרת הררי החובות האדירים, שנערמו להיקף עצום של 250% מהתוצר. כך תטופל בעיית עודף כושר הייצור של הכלכלה ואיתה גם אלפי החברות ה"זומביות", שממשיכות להתקיים רק בעזרת פמפום כספי ממשל, ללא הצדקה או פעילות של ממש. כך גם יתפתחו מנועי צמיחה חדשים, והמשק עצמו יהיה חשוף פחות לתנודתיות של הסחר העולמי ועמיד יותר בפני שינוים גלובליים. חשוב לזכור, כי הצריכה בסין לא גדלה בקצב של היקף ההשקעות, ובעשורים האחרונים משקלה בתוצר המקומי הלך והתכווץ. כיום היא מהווה רק 38% מהתוצר הסיני, כמעט חצי משיעור הצריכה הפרטית ביחס לתוצר בארה"ב.

    באופן טבעי, ההשלכות של מהלך דרמטי שכזה גולשות גם החוצה. כלכלות רבות תלויות משמעותית בסחר עם סין ובביקושים שלה לסחורות, וכשספינת הענק הזו משנה כיוון, היא שולחת גלי הדף המגיעים לכל פינה בעולם - החל בשכנותיה הקרובות באסיה, הקשורות אליה בחבל הטבור, דרך מדינות הנפט במזרח התיכון ובנות טיפוחיה האפריקאיות ועד אירופה המתועשת ואמריקה הלטינית, עשירת המחצבים - כולם נפגעים. וכן, גם אמריקה של טראמפ, שרק בשנה שעברה מכרה סחורות בהיקף של למעלה מ־130 מיליארד דולר לסין - סופגת מכה כואבת.

    על פי המסתמן מנתוני הסחר האחרונים, התיאבון הדליל של סין לסחורות - היבואנית השנייה בגודלה בעולם ומי שאחראית ליותר מעשירית מהייבוא העולמי - עתיד להפוך לאנורקסיה חריפה, והשפעתה על הסחר הגלובלי כיום ובשנים הבאות תהיה קריטית. בשנה שהסתיימה זה עתה ירד ייבוא הסחורות של סין מהעולם בשיעור של 6%, לרמה הנמוכה ביותר שנרשמה מאז 2010. שנה קודם לכן צלל הייבוא בכ־14% - במה שהיתה הירידה החדה ביותר מאז 2009. סך הייבוא הסיני של סחורות ושירותים בשנתיים האחרונות נפל בחדות משיעור גידול ריאלי שנתי ממוצע של 11% בשנים 2014-2005, לשיעור מזערי של פחות מ־2% ב־2016־2015. מגמה זו לא צפויה להשתנות בקרוב, ועל פי התחזיות הקיימות, שיעורי הגידול בהיקף הביקושים של סין לסחורות ולשירותים מהעולם יישארו נמוכים גם בשנים הבאות.

    ובכלל, השפעתה של סין על הכלכלה העולמית וחשיבותה לצמיחה הגלובלית הפכו בעשור האחרון לתלות של ממש. עד כמה קריטי מעמדה הכלכלי כיום ניתן ללמוד מהחישוב הפשוט הבא: נכון לסוף שנת 2016 מהווה התוצר של סין 17.9% מסך התוצר העולמי (במונחי כוח קנייה). בשנה זו צמחה סין בשיעור של 6.7%, מה שאומר שתרומתה לצמיחה העולמית עמדה על 1.2% - או במילים אחרות, כ־40% מסך הצמיחה העולמית! לשם השוואה, התוצר של המשק האמריקאי, המהווה 15.6% מהתוצר העולמי, גדל ב-2016 ב־1.6%, קרי תוספת של 0.25% לצמיחה העולמית, המהווה 8% בלבד מסך הצמיחה ופחות מרבע מתרומתה של סין. גם אם ניקח את כל הכלכלות המפותחות יחד (הכוללות בין השאר את ארה"ב, כל מדינות האיחוד האירופי, יפן, קוריאה וכן, גם את ישראל), נגיע לתרומה של 0.67% לצמיחה העולמית - חצי מתרומתה של סין לבדה. אלו נתונים מדהימים בהתחשב בעובדה כי רק בתחילת המאה הנוכחית תרמו מדינות אלו כמחצית מסך הצמיחה העולמית, כשהגידול בתוצר האמריקאי תרם דאז כ־18% מסך הצמיחה העולמית - לעומת 13% בלבד של התמ"ג הסיני.

    כאבי גמילה

    לאור כל זאת אנו אמורים להיות מודאגים מאוד מנתוני הצמיחה האחרונים של הכלכלה הסינית, שירדה בשנה האחרונה לשיעור הנמוך ביותר ב־26 השנים האחרונות. על פי תחזיות ארוכות הטווח של קרן המטבע העולמית והבנק העולמי, צפויה צמיחת המשק הסיני להתמתן בשנים הקרובות עוד יותר ולרדת אל מתחת ל־6% עד סוף העשור הנוכחי. תחזיות קשוחות יותר צופות צמיחה של 5%-4% בלבד. נוכח התגברות הסיכונים הפיננסיים והעלייה בשיעור החוב - תהליכי הרפורמה המבנית בסין והאיזון המחודש של הכלכלה הם צעד חיובי ומבורך, על אף שאינו צפוי לעבור באופן חלק והוא ילווה בלא מעט כאבי גמילה, שאותם נחוש כולנו.

    בעולם חסר הוודאות של ימינו זוהי עוד צרה אחת (גדולה מאוד) מני רבות. עוד משתנה בים של נעלמים. וכשהצמיחה הגלובלית כה שברירית ופגיעה, וצמיחתו של הסחר העולמי כבר נושקת לשפל של שנים, הדבר האחרון שהעולם זקוק לו היא מלחמת סחר מיותרת בין שתי האימפריות של המזרח והמערב. רוחות המלחמה המנשבות מכיוון וושינגטון לא מבשרות טובות, אז הדקו את החגורות בבקשה, ב־2017 צפויה נסיעה מטלטלת במיוחד.

  • גלריות
    מדורים
    דירוגים
    ראשי