• להצלחה אבות רבים: למי ניתן הקרדיט על הצלחה כלכלית של אדם?

    אמנם זה מפתיע, אבל הצלחה כלכלית של אדם אינה נזקפת אך ורק לזכותו – לפחות כאשר אותו אדם מבקש להתגרש. כיצד מחשבים את חלקם של בן או בת הזוג בהצלחה? ומדוע כדאי להימנע מלכתחילה מחישוב זה?
    28/09/2017 | עו"ד ורד רוס־מרוז

    בשנת 1999, לאחר קרוב ל־30 שנות נישואים, התגרשו זה מזו, רואה חשבון, בעל משרד עצמאי, ורעייתו, יועצת חינוכית במקצועה ועקרת הבית. באופן לא שגרתי, קיבל בית המשפט לענייני משפחה את טענת האישה בפניו, כי זכותה לחלוק עם בעלה לא רק בנדל"ן ובכספים, אלא גם בפירות העתידיים של "נכסי הקריירה" שלו, שנצברו במהלך הנישואים. וכך, הבעל חויב לשלם לאשתו לשעבר, מהפירוד ואילך, סכום חודשי קבוע, אשר יחייב גם את יורשיו ואשר מבטא את תרומתה של האישה להצלחתו הכלכלית, בשל התמסרותה למשק הבית ולגידול הילדים.

    מדובר במחלוקת שכיחה, בעיקר בקרב הדורות הוותיקים יותר, שבהם הבעל עלה ופרח מקצועית במהלך שנות הנישואים, כאשר בת הזוג שחררה אותו מהדאגה לבית ולגידול הילדים, אגב ויתור על התפתחות משלה. הכנסות הקריירה החד־צדדית שימשו את שני בני הזוג יחדיו. כמובן שגם ההיפך נכון, כך שכיום אין זה נדיר למצוא מנהלות בנקים וחברות ענק ובעלות מקצועות חופשיים עצמאיות ופורחות, המפרנסות היטב את התא המשפחתי, תוך שהבעל נותר מאחורי הקלעים, במשרה לא תובענית, כדי לתחזק בית ולגדל את הילדים. אך האם הצדק, עקרון השוויון והדין מחייבים שגם לאחר פרידה ימשיך בן הזוג "הביתי" לחלוק בפירות נכס הקריירה של בן־זוגו?

    בזכות מי?

    פרשת רואה החשבון והיועצת החינוכית התגלגלה עד פתחו של בית המשפט העליון, אשר נכנס לעובי הקורה בשל חשיבותה המשפטית. בפסק דינו המנחה, שבימים אלו ממש מלאו לו עשור, הכיר בית המשפט העליון בקיומו של "נכס קריירה" בר שיתוף, המגלם את "שיפור הכושר להשתכר במהלך הנישואים". בית המשפט העליון קבע, שמדובר בנכס אישי, שמורכב לא רק מכישוריו המולדים של אדם, אלא גם מהשכלה, ניסיון ומוניטין, שנרכשו לאורך תקופת הקשר הזוגי. על כן, ומשום נסיבותיו של אותו המקרה שבפניו - הצדיק בית המשפט העליון את חיוב הבעל. אך במקום תשלומים חודשיים קבועים, העדיף בית המשפט העליון, כברירת מחדל, תשלום משמעותי חד־פעמי לטובת הפרדה סופית בין זוגות מתגרשים ומניעת התדיינויות חוזרות.


    מה מגיע לבן או בת הזוג? | צילום: fotolia

    הרעיון של שיתוף בפירות פיתוח הקריירה של בן הזוג האחד, גם לאחר הגירושים, מעורר קשיים לא מבוטלים. קחו לדוגמה אמן שפיתח קריירה מוזיקלית מכניסה במהלך נישואיו, כיצד יכומת כישרונו האישי ויופחת מהערכת שווי הניסיון והמוניטין הנרכש? כיצד נמדוד יכולות אישיות מולדות של איש עסקים שהקים אימפריה חובקת עולם? ומה במקרה של אישה שהעדיפה לא להתאמץ מחוץ למשק ביתה, אף שהאפשרות והזמן היו בידה?
    זאת ועוד, האם פער השתכרות של כמה אלפי שקלים בין שני שכירים מצדיק תשלום עתידי? תחושת אי־צדק אופפת גם את ההכרח של בן הזוג המשלם, להתמיד בעבודתו כדי לפרוע את חובו, בלא יכולת להתוות את המשך חייו כרצונו (במיוחד כשעסקינן בשכיר, שמקומו בשוק העבודה אינו מובטח). ומה אם בן הזוג המצליח בעסקיו העצמאיים, יירד מנכסיו, חלילה? מכאן ועד קושי של ממש "לפרק את החבילה" ביעילות וללא חשש - קצרה הדרך.

    במקרים חריגים

    כשנה לאחר שבית המשפט העליון הכיר עקרונית בכושר ההשתכרות המוגבר כנכס בר שיתוף, הכיר אף המחוקק הישראלי ב"כושר ההשתכרות" כגורם משפיע. חוק יחסי ממון בין בני זוג תוקן כך שניתנה לשופטים אפשרות להפעיל שיקול דעת רחב ולהעניק לאחד מבני הזוג חלק גדול יותר מהרכוש המשותף, "בהתחשב, בין השאר, בנכסים עתידיים, לרבות בכושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג", אך זאת ב"נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת".

    במילים אחרות, נכסי קריירה של אדם אינם בהכרח נכס או קניין בר כימות ושיתוף, אך עשויים לשמש מכשיר בידיו של בית המשפט לענייני משפחה לעשיית צדק חלוקתי לטובת הצד החלש, במצב ייחודי. ואכן, חרף האופנה לתבוע, כמעט אוטומטית, תשלום או איזון לא שוויוני, מחמת הפרשי כושר השתכרות, הרי שבפועל, נענים לכך בתי המשפט רק לעתים נדירות. בעיקר בנישואים ארוכים, בפער השתכרות גדול במיוחד וכאשר מדובר בבן זוג "ביתי" שהקריב עצמו. לשם ההמחשה נציין, כי באותם מקרים מתאימים נפסקו סכומים חד פעמיים הנעים בין 100 אלף ל־200 אלף שקל. בכלל, שיקול הדעת השיפוטי הנקודתי מקשה על תחזית התוצאה, במיוחד כשמדובר בסוגיה צעירה יחסית במשפט הישראלי.

    אחת הבעיות הקריטיות היא כיצד יחושב סכום מדויק, המבטא את שווי הפער. מלאכה זו מופקדת לעתים בידיו של מומחה כלכלי שממנה בית המשפט מטעמו, אלא שגם המומחים מתקשים לכמת משתנים הכרחיים, כגון כישרון אישי מולד, השכלה שנרכשה לפני הנישואים, מקדם היוון, מקדם סיכון לירידה בהכנסות ועוד.

    מחמת קושי זה אימץ בית המשפט לענייני משפחה בשנת 2014 נוסחה שימושית, של מכפלת הפרש השכר בעת הפרידה באחוזים התואמים את שנות הנישואים, ובמספר שנים, לפי שיקול דעת השופט, עד שיתקבל סכום חד פעמי לחובת הצד החזק. מספר השנים יפחת ככל שבן הזוג החלש יקבל יותר רכוש וככל שיש לו פוטנציאל גדול יותר למצות עצמו (מבחינת גיל ומקצוע). בעוד שיש עורכי דין הטוענים כי יש להציב את הנוסחה בכל מקרה, יש אחרים, הטוענים מנגד, כי הנוסחה תגיע לכדי חישוב רק במקרים הנדירים המתאימים - והמבוכה וחוסר הוודאות רבים.

    דרך ארוכה ובלתי ודאית זו, שהפסיקה טרם מוצתה, יכולה להימנע בכריתת הסכם ממון, שיקבע מראש מה יהיה דין פערי שכר בין הצדדים במקרה של גירושים. כך יוכל כל אחד מהצדדים גם לקחת בחשבון מראש את התנהלותו הכלכלית־תעסוקתית במהלך הנישואים וגם להביא לפרידה פחות טראומטית.

    הכותבת הנה עורכת דין ומגשרת בתחומי משפחה וירושה

    "מובהר כי אין באמור בכתבה זו כדי להוות ייעוץ משפטי או חוות דעת, או תחליף לייעוץ משפטי אצל עו"ד, האמור בה הנו תיאור כללי בלבד ולא מחייב של הנושא. בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מעורך דין מומחה לענייני ירושה"

  • גלריות
    מדורים
    דירוגים
    ראשי