• למי קראת בנק: האם אנחנו צועדים לקראת עתיד ללא בנקים?

    ההתפתחויות הטכנולוגיות המאפשרות פעילות כלכלית ללא גורמים ריכוזיים, הופכות את שאלת קיומם של הגופים הפיננסיים הוותיקים לרלוונטית מתמיד; אז לאן מובילה אותנו מהפכת הבלוקצ'יין?
    03/01/2018 | גל כהן

    במאי 1970 פתחו הבנקים באירלנד בשביתה כללית. האירים, שמאז שנות ה־60 כבר היו מורגלים בשביתות בנקאיות שנמשכו חודשים ספורים כל פעם, לא התרגשו. במדינה שבה תרבות השתייה היא חלק מרכזי משגרת יומו של התושב, 11 אלף ברים קטנים, עם קהל לקוחות נאמן, לקחו על עצמם את האחריות והפכו לבנקים בעצמם.

    הכתבה מופיעה בגיליון דצמבר 2017 של פורבס ישראל

    לרכישת גיליון חייגו 077-4304645

    לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל

    לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עשו לנו לייק בפייסבוק

    השיטה התבססה על אמון הדדי. בעלי הברים, שהכירו את הלקוחות הקבועים שלהם וידעו למי תהיה האפשרות לכסות את חובותיו כשהשביתה תיגמר, קיבלו צ'קים. כשאזלו הצ'קים, עברו בעלי הברים לקבל שטרות חוב שנכתבו לפעמים על קופסאות סיגריות או מפיות מרובעות בתמורה לכסף מזומן. האזרחים המשיכו לשתות, לקנות אוכל ובגדים ולבצע רכישות גדולות יותר, כל זאת בחסות הפאב המקומי שלהם. הכסף המזומן שהיה בנמצא המשיך להסתובב בתוך מערכת הפאבים, המרכולים והחנויות הקטנות.

    האם אפשר לקיים חיים כלכליים ללא מוסדות פיננסיים ריכוזיים כמו בנקים?

    יותר מ־3 מיליארד פאונד החליפו ידיים במשך ששת חודשי השביתה, שהסתיימה בנובמבר 1970. הכלכלה האירית המשיכה לתפקד, ומעטים היו הצ'קים או שטרי ההתחייבות שלא כוסו במלואם. תחושת הקהילתיות והאחווה ההדדית אפשרה את תפקודה של מדינה, על שלושת מיליון אזרחיה, שהמשיכו בחייהם כרגיל ואף חוו גידול במדד התוצר המקומי הגולמי (GDP) לאחר השביתה.

    המחשבה על שביתה במערכת הבנקאית יכולה להיות בלתי נתפסת בעיניו של האדם הממוצע. הבנקים היום הם חלק אינטגרלי משגרת חיינו. אנחנו מסתמכים על הבנק שלנו שיספק לנו תזרים מזומנים דרך הכספומט, שיקבל את המשכורת החודשית שלנו, שייתן לנו הלוואה כשאנחנו רוצים לקנות מכונית או לארגן אירוע שאנחנו לא באמת יכולים להרשות לעצמנו, שייתן לנו משכנתה כשהגיע הזמן לקנות בית. אבל הסיפור על הפאבים האיריים מעלה שאלה שהופכת רלוונטית יותר ויותר מדי יום: האם באמת אפשר לקיים לאורך זמן חיים כלכליים נורמליים ללא מוסדות פיננסיים ריכוזיים כמו בנקים?
    בפגישה עם כתבים במזנון הכנסת, אמר לאחרונה ראש המשלה בנימין נתניהו, שעתיד הבנקים להיעלם. "למה אתה לא יכול למכור כסף? כי אתה חושש וזקוק לגורם מתווך שימנע את הסיכון. בשביל זה יש בנקים. האם דינם של הבנקים בסופו של דבר להיעלם? התשובה היא כן. האם צריך לעשות את זה מחר והאם צריך לעשות את זה דרך הביטקוין? סימן שאלה, אבל הביטקוין מוביל לשם".

    מדינה עם בנק

    הבנקים הראשונים היו אנשים פרטיים, סוחרים שסיפקו הלוואות בצורת סחורות (הראשונים שבהם מתועדים משנת 9000 לפנה"ס). השימוש בסחורות, במוצרים, במתכות ובחיות משק כאמצעי לסחר התפתח למטבעות הראשונים, שיוצרו ממתכות שנחשבו לבעלות ערך בשנת 700 לפנה"ס, באזורים שמרכיבים היום את סין והודו. שטרות הכסף התחילו להתפתח במאה השביעית תחת שלטונה של שושלת טאנג בסין. עד המאה ה־12 הודפסו בכל שנה שטרות כסף בשווי של 26 מיליון מטבעות זהב. לאירופה הגיעו השטרות המודפסים רק בשנת 1661.

    בימי הביניים היו הסוחרים היהודים באיטליה היחידים שנתנו הלוואות בריבית, זאת מאחר שהכנסייה אסרה על מאמיניה לעסוק בכך. היהודים נהגו לשבת על בנקי - ספסלים בלטינית ומקור המילה בנק, ולהעניק הלוואות לקהילה הנוצרית של פירנצה, ונציה וגנואה. אך הבנק הרשמי הראשון הוקם באיטליה בשנת 1157, והדעה הרווחת היא כי הוא הוקם כדי לממן ולאפשר את מסעות הצלב. הנוצרים מצאו דרכים לעקוף את חוק הריבית של הכנסייה במאה ה־13, ומשפחות חזקות מפירנצה (החזקה שבהן היתה משפחת מדיצ'י) הקימו בנקים ברחבי איטליה, ואלה התפשטו ברחבי אירופה.

    לאורך המאות ה־16 וה־17 עיסוקיהם המסורתיים של הבנקים, שכללו הלוואות, החלפת כספים ועוד, שולבו עם צורכי העולם החדש והמתפתח וקידמו צמיחה תעשייתית ומסחרית. אך עדיין התעשייה העיקרית שמומנה על ידי הבנקים היתה תעשיית המלחמות. מלחמות נפוליאון בתחילת המאה ה־19, למשל, הן דוגמה מובהקת. "מלחמה תמיד דרשה מימון רב. כשלא היה מספיק זהב בנמצא, המדינה החליטה להנפיק כסף", מסבירה ד"ר שרון גורדון, חוקרת במכון כהן להיסטוריה ולפילוסופיה של המדע באוניברסיטת תל אביב. המלחמות הרבות באירופה בתקופה זו דרשו התארגנות של המדינות והקמה של בנק שישרת את צורכי המדינה - הבנק המרכזי כפי שאנו מכירים אותו כיום.

    במאה ה־19 המשיכו הבנקים להתפתח ולגדול, בעיקר באנגליה שצרכיה השתנו לאחר המהפכה התעשייתית. "המדינות התחילו להבין שהמערכת הבנקאית היא הרבה יותר מכלי למימון מלחמות, זהו כלי שבאחריותו לווסת את המערכת המוניטרית והפיננסית", מרחיבה ד"ר גורדון. "המדינה התחילה להתנהל סביב הרצון שלה לווסת את המערכת הכלכלית של תושביה, לווסת את האוכלוסייה שלה. מערכת היחסים בין הבנק למדינה השתנתה".

    שינוי נוסף שתפס תאוצה במהלך המאה ה־19 היה כינונן של מדינות לאום, שהחליפו את האימפריות שקדמו להן. "נוצר קשר הדוק בין התודעה של העם לזהות של המדינה", אומרת ד"ר גורדון. "ההתפתחות הזאת קשורה באופן מובהק גם לשינויים כלכליים".
    מעמדות כלכליים חדשים נוספו לסולם, וההיררכיה הכלכלית הישנה החלה להשתנות. "אם קודם היו אצילים ואיכרים, והיה קשר בין הזכויות הפוליטיות שלך לכלכליות, זה נגמר במאה ה־19. הכלכלה הפסיקה להיות מבוססת על מגבלות. כל אדם אוטונומי לעצמו", אומרת ד"ר גורדון.

    בית העירייה הישן של אמסטרדם - מושבו של "הבנק של אמסטרדם" מ־1600

    להאצה בתהליכי התיעוש והמסחר נוספה גם התחבורה. היכולת לנוע בין מדינות בעזרת קווי רכבת חדשים העניקה חופש תנועה ועיסוק שלא היו לפני כן. "הכלכלה הפכה למורכבת בהרבה. הכל גדל. הצורך לשנע הון התווסף לשינוע האנשים", היא מוסיפה. "המדינה התחילה להתערב, וגרמניה היא הדוגמה האולטימטיבית. היא יצרה את כל מערכת ההשקעות כדי ליצור את מערכת הרכבות. הם גם הראשונים שיצרו חקיקה סוציאלית - ביטוח לאומי. כל המערכת הפיננסית והמוניטרית שינתה את אופייה. המדינה קיבלה מונופול מוחלט על הכסף", מספרת גורדון.

    אימפריות נופלות

    הבנק המרכזי של ארצות הברית הוקם רשמית ב־1913 מסיבות שונות, בהן המשבר הכלכלי שהיכה ב־1907 והוביל לרצון במערכת שתמגר משברים מעין אלה. הבנק אחראי על המדיניות המוניטרית של ארצות הברית ועל הרגולציה שלה. הסיפור מאחורי הקמתו של הבנק נחשף לראשונה ב־1916 על ידי ברטי צ'רלס פורבס, שייסד את מגזין פורבס לפני 100 שנים.

    ב־1910 נערכה פגישה סודית באי ג'קיל, הממוקם מול חופי ג'ורג'יה בארצות הברית. לאי, שהיה שייך אז למיליונרים דוגמת וויליאם רוקפלר, הגיעו בחשאי סנטור נלסון אלדריך שעמד בראש הוועדה המוניטרית של הקונגרס, שמטרתה היתה למצוא רפורמות חדשות במגזר הפיננסי, והיה גם שותפו של הבנקאי ג'יי.פי מורגן. אלדריך היה אחראי באותם ימים על "שבירת אחוות הכסף" - מציאת דרך לשבור את הריכוזיות שנוצרה בשוק הכלכלי ושהציבור נהיה מודע אליה מאוד לאחר המשבר. הוא אסף סביבו את אברהם אנדרו, עוזר שר האוצר, פרנק אנדרליפ, הנשיא של הבנק הלאומי של ניו־יורק שייצג את האינטרסים של משפחת רוקפלר, השותף המשני של ג'יי.פי מורגן, הנרי דייוידסון, ועוד נציגי בנקים ומשפחות חזקות כמו רוטשילד. הקבוצה נפגשה וניסחה תפיסה חדשה, שתוך שלוש שנים הפכה להצעה שייסדה את הפדרל ריזרב.

    בספרו, "הייצור מג'קיל איילנד", מספר אדוארד גריפין על הסיבה למעטה הסודיות שאפף את הפגישה. "מטרת החוק היתה לשבור את אחוות הכסף - אך הוא נכתב על ידי אחוות הכסף". אם הציבור היה יודע מי עומד מאחורי ההצעה - הוא כנראה לעולם לא היה מקבל אותה. אך אחרי חודשים של דיונים וניסוחים מחדש, ההצעה אושרה, והבנק הוקם.

    נריץ קדימה, לשנת 2008־2007. אחרי שנים של שגשוג וצמיחה פרץ משבר הסאב פריים וגרם לנפילתה החדה של הכלכלה האמריקאית ובעקבותיה, למיתון כלל עולמי. האחים לימן, אחד מארבעת הבנקים הגדולים בארה"ב, פשט את הרגל. רבים אחרים נדרשו לחילוץ כלכלי על ידי אותו פדרל ריזרב, שהשקיע כ־6.4 טריליון דולר מכספי משלם המסים בחילוצים ובהלוואות לבנקים ולחברות אחרות במטרה למנוע פשיטות רגל.

    המשבר היכה קשות גם באירופה, ואחוזי האבטלה בספרד, באנגליה, באירלנד, בפורטוגל ובעיקר ביוון עלו באופן חד. הבנקים המרכזיים חילצו בנקים רבים מפשיטות רגל באותה התקופה. הפגנות אלימות התרחשו ברחבי היבשת במחאה, בין היתר, על ההחלטה לקחת כסף מכיסו של האזרח הפרטי כדי לחלץ את הבנקים. המשבר השפיע בצורה ישירה או עקיפה על רוב מדינות העולם, בעוד הציבור האשים בין היתר את הבנקים - וחוסר האמון הכללי כלפי המוסדות הפיננסיים הלך וגבר.

    כולם בשביל אחד

    חודשים לאחר פרוץ המשבר נכנס לחיינו שם חדש, שהפך מהר מאוד ממושג מעורפל ("מטבע וירטואלי"), למטבע לשון שמתאר את "הכלכלה החדשה". ב־9 בינואר 2009 שחררה ישות לא ידועה בשם סאטושי נקאמוטו את הביטקוין הראשון. נקאמוטו, שטען בזמנו שהוא גבר יפני בשנות ה־30 לחייו, סיפר שהתחיל לעבוד על הפרוטוקול הפתוח ב־2007 מסיבות שונות, ביניהן משבר הסאב פריים.

    המטבע החדש מוגדר כיום כ"נכס דיגיטלי", והרעיון המרכזי שעומד מאחוריו הוא הביזור: אין ישות מרכזית שמנהלת אותו או אחראית עליו. הביטקוין, שחצה בזמן כתיבת שורות אלו את רף 15,000 הדולר ונמצא בגרף עלייה אקספוננציאלי בחודשים האחרונים, הוא הצורה המוכרת והנסחרת ביותר של טכנולוגיית הבלוקצ'יין שניצבת מאחוריו.

    יתרונה הגדול של טכנולוגיית הבלוקצ'יין נעוץ בכך שהיא מייתרת את הצורך במחשב מרכזי אחד או בישות מנהלת אחת, אשר אוגרים את המידע אצלם. באמצעות הטכנולוגיה, המידע הרלוונטי על עסקה למשל, מקודד לתוך "בלוק" מסוים. העסקה הבאה מקודדת לבלוק חדש וכך נוצרת שרשרת של בלוקים - ומכאן המונח בלוקצ'יין.

    הבלוקים האלה נוצרים כך שהפריצה אליהם היא עניין קשה מאוד. רשת עמיתים (P2P) היא שאחראית על יצירת הבלוקים ומאשרת כל בלוק חדש שנוצר. השילוב בין צורת ההצפנה הייחודית לרשת האנושית הופך את הטכנולוגיה לכמעט בלתי חדירה. כל חבר ברשת תורם חלק מכוח החישוב במחשבו האישי, אשר מתווסף למאמץ הכולל של החברים ברשת. המידע הרלוונטי (בין שזה מטבע וירטואלי, תעודת משלוח, תיק רפואי או כל מידע אחר) מוצפן בתוך "בלוק". עם הזמן נאספים עוד ועוד בלוקים, שמגנים על המידע מפריצה.

    ככל שהשרשרת ארוכה יותר, כך היא נהיית מוגנת יותר. כל "עסקה", או העברת ערך בין עמיתים מתועדת ומאושרת על ידי כל העמיתים בפלטפורמה - העובדה הזו יוצרת את האמון הדרוש - האמון שמייצר בדרך כלל הגורם השלישי האמין, כלומר הבנק.

    כך מתאפשרת רשת מבוזרת ודמוקרטית, שבה אין גורם מרכזי. האחריות והכוח מתחלקים שווה בשווה בין כל עמיתי הרשת. "אנחנו מאמינים שהכלכלה עובדת הכי טוב כשהיא עובדת בשביל כולם", כתב דון טפסקוט בספרו, "מהפכת הבלוקצ'יין" משנת 2016. ואכן, המודל הכלכלי של הביטקוין שמבוסס על הבלוקצ'יין אומר שכל אחד יכול להצטרף לחגיגה. אין בשרשרת בנק שקובע אם אתה עומד בתנאים של פתיחת חשבון: הישות המרכזית הופכת ללא רלוונטית.

    אז כיצד תשפיע הטכנולוגיה החדשה על גופים משמעותיים וחזקים כמו הבנקים? ויותר מכך, על כוחן של מדינות ושליטתן בכלכלה? מכיוון שמהפכת הבלוקצ'יין עדיין בחיתוליה, נראה כי עוד מוקדם לנבא, אך יש מי שמאמינים כי אנחנו בדרך הבטוחה לשינוי דרמטי.
    "הדבר הראשון שיקרה כבר בשנים הקרובות הוא שהבנקים יפתחו רשת בלוקצ'יין בתוך עצמם", חוזה העתידן ד"ר רועי צזנה, שהוציא לאחרונה את ספרו "השולטים בעתיד", העוסק בין היתר גם בהתפתחות הבלוקצ'יין. "רשתות פרטיות שהבנקים יתמכו בהן ועליהן הם יוכלו לשמור מידע ולעשות העברות הרבה יותר בקלות".

    כיום, הוא מסביר, משתמשים הבנקים ברשתות דוגמת SWIFT כדי לאפשר העברות בנקאיות ברחבי העולם. רשתות אלה לוקחות עמלות גבוהות ומאטות את התהליך. "בנקים משתי המדינות לא סומכים אחד על השני סתם ככה. הם רוצים ישות מתווכת, והשירותים של הישות הזאת עולים כסף. לעומת זאת, אם תהיה רשת בלוקצ'יין פנימית של הבנקים, התהליכים האלה יהפכו לפחות יקרים ויותר יעילים".

    אך השימוש הפנימי הוא רק השלב הראשון, מאמין ד"ר צזנה. "החדשנות הגדולה שתבוא מהבלוקצ'יין תגיע בשתי מכות", הוא מעריך. "הראשונה היא 'הפנקס הגלובלי'. זה בעצם מאגר נתונים שמשותף לכל האנושות, כמו האינטרנט, מאובטח ברמה הגבוהה ביותר מפריצות ומשינויי מידע, מתוחזק על ידי המחשבים של כולם וכתוצאה מכך הוא גם מבוזר מאוד, כלומר אין לו נקודת כשל אחת. מה שהפנקס הזה יוכל לאפשר זה יצירת מאגר, שכולם שומרים עליו את הנתונים שלהם ומושכים מתוכו את הנתונים לפי הרשאה שיש רק להם. את תוכלי, למשל, לשמור שם את כל הנתונים שלך על הכסף שנכנס לך מהעבודה, וההרשאה לצפות בנתונים תינתן רק לך ולבן או לבת זוגך, כדי שגם הם יוכלו לדעת מה קורה. מעבר לזה את תיתני אותה גם לממשלה".

    מסירת המידע לממשלה תאפשר הורדת מסים אוטומטית ותייתר את רואי החשבון ומנהלי הכספים. התהליך האוטומטי ימנע בזבוז של זמן ואמצעים. "זה מתחיל לקרות כבר בסין", מספר צזנה בהתלהבות.

    הפדרל ריזרב. נועד לבלום משברים כלכליים | צילום: shutterstock

    גם פעולותיהן של חברות גדולות יכולות להתייעל על ידי השימוש בפנקס הדיגיטלי. "חברות שרוצות לשתף פעולה זו עם זו צריכות כיום להעסיק צי של רואי חשבון, עורכי דין ומתווכים, שיעבירו את המידע ממאגר נתונים אחד לאחר, ישלמו מיסים ויוודאו שהכל כשר ותקין". ומה יהיה על הבנקים וחברות הייעוץ הפיננסי אשר מספקים חלק מרכזי משירותים אלה כיום? "אין ספק שהם יספגו מכה קשה", לדבריו.

    "המכה השנייה תבוא בצורת ארגונים מבוזרים אוטונומיים. אלה הם אלגוריתמים שיהיו בענן החישובי של הבלוקצ'יין. אם יש פנקס גלובלי עם טקסט, אז אפשר ליצור גם את 'המחשב הגלובאלי'. אז מיליוני מחשבים ברחבי העולם ישתפו פעולה ויריצו יחד שורות קוד באופן מבוזר. מה שיקרה אז זה שיהיו למעשה אלגוריתמים שירוצו מעצמם בענן ויספקו שירותים פיננסיים בעלות אפסית ביחס להיום".

    צזנה מדבר גם על הייתור של מקבל ההחלטות האנושי בתהליך. "אם זה ייעשה נכון, הרי שגם לא נצטרך להסתמך על יכולת קבלת ההחלטות המוגבלת של המנהלים האנושיים, שאנחנו רואים שוב ושוב כי הם פחות מוצלחים מאלגוריתמים שנועדו לקבל החלטות במצבים רבים".

    מדינה בעננים

    הבנק הישיר הראשון הוקם באנגליה כבר ב־1989, ה־First Direct. בנקים ישירים הם בנקים שמתפקדים ללא המבנה הרגיל של רשת ונמצאים לרוב בנוכחות אינטרנטית בלבד, כך חוסכים עלויות ומציעים ללקוחותיהם ריביות ועמלות נמוכות יותר. לאורך שנות ה־90 הוקמו מספר בנקים כאלה, אך רובם היו בבעלות של בנקים גדולים אחרים.

    "תוך עשור או שניים מהיום כבר יתחילו להיות למעשה סוג של בנקים וירטואליים", אומר צזנה. "בנקים שהם צירוף של חוזים חכמים, כשחוזה חכם אחד בענן יספיק כדי לתאם בינך לבין מיליוני אנשים אחרים ולצרף את הכסף של כולם יחד כדי להשקיע בצורה יעילה יותר בקרנות".

    החוזה החכם דומה לחוזים שאנחנו מכירים היום, כשאנחנו חותמים על דירה או משכנתה, אלא שכאן מדובר בחוזה דיגיטלי שמאוחסן על רשת הבלוקצ'יין. ברגע שהחוזה נוצר ונחתם ברשת הבלוקצ'יין, אי אפשר לשנות אותו. החוזה יבוזר ברחבי הרשת כולה וכך הוא יאומת על ידי כל המשתמשים שלה ויהפוך, למעשה, לבלתי חדיר.

    כשנשאל צזנה על אמינותו של חוזה כזה, הוא מסביר את כוחו של ה"בנק" החדש. "מדובר במערכת שלמה שיכולים להצטרף אליה מיליונים מסביב לעולם. יש לדבר הזה פוטנציאל כוח עצום ויכולת שרידות ועמידה בזעזועים ובטלטלות גדולה בהרבה מכל בנק היום. כל חוזה חכם נמצא גם בתוך הרבה חוזים חכמים אחרים. אם באחד החוזים יש בעיה, אז שאר החוזים החכמים יראו את הבעיה וינטרלו אותה".

    אם עלייתם וביסוסם של הבנקים בתרבות המודרנית במהלך המאות ה־19 וה־20 היו קשורים באופן מובהק לכינונן של מדינות הלאום, אפשר לתהות על השפעתה של הגלובליזציה על עתידנו הכלכלי והגיאופוליטי. "החזון שלי לעתיד הוא עולם, שבו הבלוקצ'יין יגיע לרמה שחסינה לממשלות. נוכל להירשם יחד עם מיליוני אנשים לחוזים, שיספקו לנו מערכת ליישוב סכסוכים, מערכת לסידור הפיננסים, מערכת לביטוח, מערכת לשמירת מסמכים ואפילו מערכת של ממשל דיגיטלי, כדי שנוכל לקבוע את האנשים שיסדרו את המערכת הזו וינהלו אותה. זה יוצר מדינה חדשה. לא מדינה טריטוריאלית. אני קראתי לזה מדינות ענן, Cloud Nations. ארגונים שלא דומים לשום דבר שהיה לפניהם. ברור שהם לא מדינה, כי אין טריטוריה שהיא אחת הדרישות של האו"ם להגדרת מדינה. אבל לא מדובר גם בחברה או בתאגיד. זה יאפשר למיליוני אנשים לשתף פעולה ולהמציא שירותים שרק מדינות היו יכולות לספק בעבר".

    בלי היררכיות

    נראה שבנקים או תאגידים פיננסיים נמצאים כיום במקום רע מאוד מבחינת דעת הקהל. על פי הסקר השנתי של חברת השיווק אדלמן (EDELMAN), שמפרסמת את "מדד האמון העולמי" משנת 2012 על בסיס סקירת 28 מדינות מרחבי העולם, רמת האמון בתקשורת, בממשלה ובמגזר העסקי נמצאת בשפל המדרגה. אם לא די בכך, מכל המגזרים העסקיים, שירותים פיננסיים הם המגזר שזוכה לאמון הנמוך ביותר מהציבור. אחוזי האמון בבנקים צנחו מאז החלה החברה לפרסם את הסקר. מנגד, אחוזי האמון בארנק הדיגיטלי ובתשלומים און ליין הולכים ועולים. הסקר מראה גם שרמת החשש של האזרחים משחיתות, מהגירה, מגלובליזציה ועוד במדינות, כמו ארצות הברית, צרפת, איטליה, ארגנטינה, אנגליה ברזיל ומקסיקו, עולה וגורמת להם לבטוח פחות ופחות במוסדות הפיננסיים.

    החברה בודקת כל שנה מי הדמות שתהיה הדובר הכי אמין בעיני הציבור בקמפיין פרסומי. ב־2017 הדמות שזוכה להכי הרבה קולות היא "מישהו כמוני", כלומר איש רגיל מן השורה. הדמויות שזכו להצבעה הנמוכה ביותר הן מנכ"ל, אנליסט כלכלי ונציג ממשלתי.

    בעוד האמון בבנקים, בממשלות ובמוסדות גדולים אחרים צונח, האמון באנשים מסביבנו הולך ומבסס מציאות כלכלית חדשה: כלכלה שיתופית שמבוססת על צריכה שיתופית. חברות שמבוססות על צריכה משותפת ביססו את עצמן ככוחות בלתי מעורערים בשנים האחרונות. חברות אלה לא היו יכולות לעבוד ללא האמון של המשתמשים זה בזה. אמנם הן מכילות גורם ניהול מרכזי, אבל הן גם דוגמה לרצון חוצה היבשות של האנשים בכלכלה שיתופית ומכילה.

    אם פעם מספר המכוניות פר משק בית היה בבחינת סמל סטטוס, היום, אם מתוך התחשבות בסביבה או מתוך רצון לחסוך, מעדיפים אנשים רבים להשתמש באובר וליפט או לתפוס טרמפ עם Bla Bla Car. בנסיעה לחו"ל רבים ישכרו דירה או אפילו טירה ב־Airbnb במקום לקחת חדר במלון מפואר. שוק הפרילנסרים גדל גם הוא. חברות כמו Upwork ו־Taskrabbit משדכות בין העצמאים לאלה שזקוקים לשירותיהם. לאלה מאיתנו שעדיין עובדים במשרד, נוספה האפשרות של חברות כמו WeWork, שמשכירות חללי עבודה ואפילו שולחן בלבד ובכך חוסכות לשוכר את הוצאות התפעול השוטפות ומאפשרות לעובדים ליצור נטוורקינג מדי יום.

    "מאז המיתון של 2008 אנחנו נמצאים בתוך מגמה שנקראת היחלשות ההיררכיות", אומרת עדי יופה, טרנדולוגית ומומחית לעתידנות עסקית. "כשמדברים על היררכיות, הכוונה היא למבנים ולארגונים מסורתיים. הם יכולים להיות עסקיים והם יכולים להיות גם מדינות. את התהליך הזה מאיצה הטכנולוגיה, והאנשים מאמצים אותה בשמחה, בעיקר כי היא מסייעת להם לחיות חיים יותר זולים ומדוייקים מבחינת הרגלי הצריכה שלהם.

    "למגמה הזאת יש השלכות רבות: הראשונה היא התלות של אנשים בהיררכיות המקובלות. אנחנו רואים את זה באופן שבו אנחנו צורכים תוכן, באופן שאנחנו קונים וכבר באופן שאנחנו משלמים. אנחנו פחות תלויים בהיררכיות מסורתיות ובמודלים מן העבר, והרבה יותר פתוחים לעשות שימוש במודלים של העולם החדש. כשאמזון משיקה את אמזון לנדינג, היא מתחילה לתת הלוואות. היא נכנסת לטריטוריות שעד אותו רגע היו טריטוריות עם חלוקה ברורה: מי שנותן הלוואות הוא בנק. אבל היום אמזון נותנת הלוואות, ומחר היא תספק שירותים בנקאיים נוספים. אנחנו מתרגלים לכך שהסדר הישן לא חייב להישאר ולא בטוח שהוא גם האופציה המועדפת, כמו שהתרגלנו. יש חלופות אחרות.

    Airbnb לא היתה מגיעה למימדי ענק ללא אמון בין המשתמשים | צילום: shutterstock

    "במקביל, אנחנו עוברים תהליך נוסף, והוא המעבר להיות אנשים שמחפשים תועלות ברורות בכל אינטארקציה של שירות או קנייה", אומרת יופה. "ב־2014 כתבתי תחזית שקראתי לה 'הצרכנות המינימלית'. העקרונות של התחזית הזאת היו המעבר לבחירה על סמך תועלות. הפכנו להיות צרכנים עם רמת נאמנות הולכת ויורדת, ובעיקר צרכן ספקן ששואל שאלות ומחפש אלטרנטיבות. זה הכר הפורה לחדשנות בעולם הבנקאי: אם מישהו יידע לספק לי כצרכנית תועלת, אני אצרוך ממנו, ולא משנה אם הוא לא בנק. כל עולם הפינטק הוא לא עולם בנקאי קלאסי, אלא מודלים ושירותים שמנסים לאתגר את הבנקים ־ מפלטפורמות שיתוף של p2p, דרך טכנולוגיות של תשלומים שאינן לקוחים מהעולם הבנקאי ועד הביטקוין שהתחיל במקור כאלטרנטיבה למערכת הבנקאית. לטעמי, הצרכן שואף למחיר הזול והוא צריך לדעת או להרגיש שהוא יכול לסמוך על הפלטפורמה, זאת אומרת, צריך להתקיים אמון, בדיוק כמו שקורה בפלטפורמות של העולם החדש כמו Airbnb ואחרות".

    אופטימיות זהירה

    בעיני צזנה, ההתפתחויות הטכנולוגיות יענו על צרכים אנושיים רבים. "הרובד הראשון הוא הרובד שהאינדיבידואל חווה וזה הצורך בנוחות ובמיידיות. שני הצרכים האלה מאוד מתאימים לדור הצעיר שרוצה הכל באופן מיידי, נוח, יעיל ובטוח. אני חושב שאת כל הדברים האלו הבלוקצ'יין וההתפתחויות הנראות לעין יכולים לספק. הרובד השני הוא הצורך החברתי, הגלובלי. לעזור לכולם להרוויח, להתקדם ולשפר את מעמדם הכלכלי. שני הרבדים האלו נמצאים כאן במשחק. אני חושב שבגלל הרובד הראשון הרבה מאוד אנשים יעברו בסופו של דבר להשתמש בחוזים חכמים, ברגע שאלה יוכיחו את עצמם, והצורך השני משרת יותר ממשלות ויותר מערכות בנקאות רחבות ידיים. מהבחינה הזו, צריך לחכות ולראות אילו מהן יסכימו להשתמש במערכות חוזים חכמים ומתי".

    על רקע כל אותן תחזיות אופטימיות, לא הכל ורוד בכל הנוגע לטכנולוגיה המתפתחת. הבלוקצ'יין ובעיקר המטבע המייצג שלה, הביטקוין, מושכים ביקורות שליליות, ויש המאמינים כי מדובר בבועה שתתפוצץ בקרוב ושהשפעותיה יהיו אזוטריות. הביטקוין למשל, שעורר בחודשים האחרונים דיונים רבים עקב עליית ערכו המאסיבית, נתון לביקורת מתמדת. הספקנים טוענים, שהמטבע משמש בעיקר האקרים וסוחרי סמים לצד מעלימי מסים ואנשים שמעדיפים לבצע את העסקאות שלהם מתחת לרדאר. אך גם אם הביטקוין עצמו לא ישרוד, אי אפשר להתעלם מכלל השינויים המתרחשים בשנים האחרונות ופוטנציאל השינוי שלהם.

    מדינות הלאום שהוקמו ואיתן גם הבנקים בצורתם המוכרת לנו כיום, הולכים ומשנים את אופיים בעקבות הגלובליזציה, גלי ההגירה וההתפתחויות הטכנולוגיות. הבנקים הגדולים ביותר בעולם מקימים מחלקות חדשנות עם מטרה כפולה. הראשונה, לעמוד בקצב השינויים ולהציע לציבור את השירותים שהתרגל לצרוך בגופים עוקפי בנקים. והשנייה, להתמודד עם ההיחלשות העקבית באמון הציבור. לאומי הגדיל לעשות, ואת קמפיין אפליקציית התשלומים שלו, פפר־פיי, ליווה בסלוגן: "אל תקרא לי בנק".

    לפי מחקר של STATISTA, ב־2014 עמד גודל השוק של רכישות האון ליין העולמי על 1.3 טריליון דולר, ב־2017 על 2.3 טריליון וב־2021 צפוי להגיע ל־ 4.5 טריליון. אל כל העסקאות המקוונות האלה נכנסים הבלוקצ'יין והביטקוין, שהשפעתם עדיין לא ברורה. האם יצמחו לבועה שתתפוצץ או שייבנה פה עולם חדש שמורכב מ"מדינות ענן" ופועל בצורה יעילה, שוויונית ונוחה יותר, ללא מונופולים פיננסיים?

    הכתבה מופיעה בגיליון דצמבר 2017 של פורבס ישראל

    לרכישת גיליון חייגו 077-4304645

    לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל

    לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עשו לנו לייק בפייסבוק


     

  • גלריות
    מדורים
    דירוגים
    ראשי