• נעים להכיר: עושה העסקאות הטוב ביותר בוול סטריט

    אורלנדו בראבו, יליד פורטו ריקו, רכש את הכלים והנחישות כשחקן טניס צעיר, ובזכות ניסיון והתמקדות – יצר לעצמו מגע זהב • כיום, הוא עושה העסקאות הטוב ביותר בוול סטריט, עם חיבה עזה לחברות תוכנה יציבות
    08/12/2019 | אנטואן גרה

    אורלנדו בראבו גילה את היתרון שלו בגיל צעיר. ב־1985, כשהיה בן 15, הוא נסע מביתו במאיאגואס, עיר נמל בחוף המערבי של פורטו ריקו, לברדנטון, פלורידה, כדי ללמוד באקדמיה התובענית והאגדית לטניס של הגורו ניק בולטיירי.

    הכתבה מופיעה בגיליון נובמבר 2019 של פורבס ישראל

    לרכישת הגיליון לחצו כאן

    לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עיקבו אחרינו בפייסבוק ובאינסטגרם

    בראבו התעורר עם הזריחה, יצא ללימודים בבית הספר האפיסקופלי סנט סטפן, וחזר בצהריים למגרשי הטניס של בולטיירי. תחת השמש הקופחת, הוא השקיע שעות בהתמודדויות נגד תלמידים נוספים, כמו אנדרה אגאסי וג'ים קורייר. עם השקיעה, אחרי שעה שהוקדשה לאוכל ומקלחת, הוא היה עושה שיעורי בית ואז חוזר לדירה המיוזעת, שני חדרים שבהם נדחקו השחקנים ארבעה בחדר, כמו במחנה צבאי. ולמחרת הוא היה מתחיל הכל מההתחלה, שישה ימים בשבוע, במשך שנה שלמה. "זאת היתה גרסת הטניס של 'בעל זבוב'", אומר שותפו לשעבר לחדר, קורייר.


    אורלנדו בראבו. מחזיק בפורטפוליו שכולל 38 חברות תוכנה. צילום: תומא בראבו

    הסביבה התחרותית להחריד איפשרה לבראבו להגיע לטופ 40 בארה"ב כנער. "זה היה מאוד מעורר ענווה", נזכר בראבו, ששומר על כושר בזכות משחקי טניס שבועיים. "זאת היתה רמה אחרת של עבודה קשה. היה ברור שאני יכול לפעול היטב גם ברמות הכאב המאוד גבוהות האלה".

    העבודה הקשה והצורך לשרוד דחפו אותו לאלפיונים העליונים של עולם הקרנות הפרטיות. מעטים מחוץ לעולם הפיננסיים שמעו על בראבו, 49, אבל הוא הכוח המניע מאחורי חברת ההשקעות הלוהטת ביותר בוול סטריט, Thoma Bravo, שמחזיקה בנכסים בשווי 39 מיליארד דולר.

    בפברואר הכריז HEC Paris, בית הספר הצרפתי למנהל עסקים, בשיתוף הדאו ג'ונס, על Thoma Bravo כעל משקיעת ה־buyout עם הביצועים הטובים ביותר בעולם, אחרי שחקרו 898 קרנות שהוקמו בין 2005 ל־2014. לפי מידע ציבורי שניתחנו בפורבס, הקרנות שלו הגיעו לתשואה שנתית ממוצעת של 30%, טוב בהרבה מחברות ידועות כמו KKR, בלקסטון ואפולו גלובל. אלה ביצועים טובים אפילו יותר מ־Vista Equity, חברה שמשקיעה בתוכנה והיריבה הקרובה ביותר לבראבו, שמנוהלת על ידי רוברט פ. סמית, המיליארדר האפרו־אמריקאי שהגיע לאחרונה לחדשות אחרי ששילם את הלוואות הסטודנטים למחזור שלם של בוגרי מורהאוס קולג'.

    מאז תחילת 2015, בראבו מכר או רשם 25 השקעות בשווי כולל של 20 מיליארד דולר, פי ארבעה מהעלות שלהן. מה הסוד שלו? הוא משקיע רק בחברות תוכנה מבוססות, במיוחד בכאלה שיתרונן ברור. "הכלכלה של התוכנה היתה כל כך חזקה. זה לא פועל כמו אף תעשייה אחרת", אומר בראבו, ישוב במשרדו במגדל הפירמידה טרנס־אמריקה בסן פרנסיסקו. הוא לובש חולצה סגולה תפורה למידותיו, והוגה את המילים במבטא פורטוריקני קל. "זה פשוט היה מאוד ברור".

    שילוב מנצח

    החברה של בראבו ביצעה 230 עסקאות תוכנה, בשווי כולל של 68 מיליארד דולר מאז 2003. כרגע היא מנהלת פורטפוליו של 38 חברות תוכנה, שמייצרות הכנסות שנתיות של 12 מיליארד דולר, ומעסיקות כ־40 אלף עובדים. פורבס מעריך את שווי הפירמה, שנמצאת בבעלותו של בראבו וקומץ שותפיו, ב־7 מיליארד דולר. הונו האישי עומד על כ־3 מיליארד דולר, אם מתייחסים לאחזקות שלו בחברה ולהון שלו בקרנותיה. לא רק שזה הופך אותו למיליארדר הראשון שנולד בפורטו ריקו, זה גם מכניס אותו לראשונה לרשימת 400 האנשים העשירים ביותר באמריקה, למקום ה־287.

    כמו שחקן טניס טוב שעובד ללא הפסקה על החבטות שלו, בראבו גורם להשקעות פרטיות להיראות כמו משחק ילדים. אין פה טריקים מורכבים. לפני כמעט שני עשורים הוא הבין שתוכנה וקרנות פרטיות הן שילוב מדהים. מאז הוא לא השקיע בשום דבר אחר, אלא שייף את האסטרטגיה והטכניקה שלו, עסקה אחרי עסקה. הוא צד חברות עם מוצרי תוכנה חדשניים, כמו Veracode, יצרנית ממסצ'וסטס של פיצ'רים בתחום האבטחה שמיועדים לכותבי תוכנה, או Ellie Mae, מערכת שפועלת מקליפורניה ומשמשת את חברות המשכנתאות המקוונות. בראבו רכש את החברה באפריל תמורת 3.7 מיליארד דולר.

    לחברות שבהן הוא משקיע יש בדרך כלל הכנסות קבועות של 150 מיליון דולר מלקוחות חוזרים, והן חלק משווקים מתמחים וקטנים יחסית, שלא מושכים את תשומת הלב של ענקיות כמו מיקרוסופט או גוגל. בראבו מחפש חברות שניתן לשלש את גודלן באמצעות תפעול טוב יותר, והוא לא עושה צעד לפני שמיפה את אסטרטגיית הרכישות או המפנה שהוא מתכנן לחברה.

    מאגר העסקאות הפוטנציאליות רק הולך וגדל. בשווקים ציבוריים פועלים כיום יותר מ־75 חברות תוכנה המבוססות על רכישת מנוי, בשווי כולל של כטריליון דולר, שאותן יכול בראבו לטרגט, לעומת פחות מ־20 חברות ששוות פחות מ־100 מיליארד דולר, שפעלו לפני כעשור. משקיעים מסביב לעולם נלחמים להיכנס לקרנות שלו, ומלווים שולפים את פנקס הצ'קים שלהם בשאיפה לממן את העסקה הגדולה הבאה שלו. "ההזדמנויות היום גדולות מאי פעם", אומר בראבו. "כרגע אנחנו בתעשייה ענקית, שמתפוצצת ומשתנה".

    החלש ינצח

    אורלנדו בראבו הוא לא סיפור סינדרלה. הוא נולד לחיים פריבילגיים בפורטו ריקו, בעיר הקולוניאלית הספרדית מאיאגואס, ששימשה במשך עשרות שנים נמל לספינות דיג שסיפקו טונה לחברות סטארקיסט, נפטון ובאמבל בי.

    החל מ־1945 ניהל סבו, אורלנדו בראבו, ובהמשך אביו, אורלנדו בראבו סיניור, את בראבו ספנות, ששימשה כסוכן מתווך עבור ספינות המפעל העצומות של דיג הטונה שנכנסנו לנמל במאיאגואס. זה היה עסק רווחי. ההורים שלו העבירו אותו ואת אחיו הצעיר, אלחנדרו, למה שהיא עכשיו קהילה סגורה בהרי מאיאגואס, שבה למדו האחים בבתי ספר פרטיים, ועמלו על הסירה הקטנה של המשפחה.

    אחרי שהתחיל ללמוד טניס בגיל 8, והתאמן במגרשים של האוניברסיטה המקומית ובמלון הילטון, בראבו ומשפחתו התחילו לנסוע שעתיים וחצי מביתם לסן חואן מדי סוף שבוע, כדי לאפשר לו להתאמן מול יריבים טובים ממנו. "מה שאהבתי בטניס זה את ההזדמנות", הוא נזכר. "אני ממאיאגואס, ואני בא לעיר הגדולה, ושם אני אצליח", הוא אומר. "קדימה! החלש ינצח!".

    מהר מאוד הפך בראבו לאחד משחקני הטניס המובילים בפורטו ריקו, מה שאיפשר לו להגיע לאקדמיה של בולטיירי ואז לנבחרת הטניס של אוניברסיטת בראון. "כל כך פחדתי להיכשל", אומר בראבו על לימודיו באוניברסיטת העלית. לכן בחר בעיקר קורסים של עובר/נכשל בשנה הראשונה. מהר מאוד מצא את עצמו וסיים את לימודיו ב־1992 כחבר באחוות הסטודנטים היוקרתית פיי בתא קפא, עם תואר בכלכלה ובמנהל עסקים. זה סייע לו להשיג עבודה נחשקת כאנליסט במחלקת הרכישות והמיזוגים של מורגן סטנלי. שם שילם את חובו, עם שבועות של 100 שעות עבודה, תחת פיקוחו של מנהל העסקאות הנודע ג'וזף פרלה.

    השליטה של בראבו בספרדית הובילה אותו לשבת מול לקוחות בזמן שהאנליסטים האחרים קרעו את עצמם בחדרי הדאטה. ב־1993 עבד על הרכישה של רשת הסופרים הפורטו ריקנית Puebla Xtra על ידי המיליארד הוונצואלי גוסטבו סיסנרוס. העסקה הזאת פקחה את עיניו לתחום ההשקעות. אבל הדבר המרכזי שלמד מהחוויה היה שהוא לא רוצה להיות בנקאי.

    בסופו של דבר יצא בראבו לכיוון מערב, לאוניברסיטת סטנפורד. הוא כבר התקבל לבית הספר למשפטים, אבל רצה ללמוד גם בבית הספר למנהל עסקים. הוא פנה לאוניברסיטה ללא הרף, עד שהתקבל לשני המקצועות. הוא עבד במהלך הקיץ בסיוור קנט, קרן הון שפעלה מקליפורניה, בשיתוף עם טקסס פסיפיק של דייויד בונדרמן, שהתמחתה בעסקאות בסדר גודל בינוני.

    אחרי שסיים את הלימודים ב־1998, לא קיבל הצעה לעבוד שם וגם לא ב־TPG, אז הוא בילה חודשים בחיפושי עבודה. אחרי כמאה פניות, קורות החיים של בראבו נחתו אצל קארל תומא, שותף מייסד בקרן הפרטית גולדר, תומא, קרסי, ראונר (שידועה כיום בשם GTCR), והשניים מצאו חן אחד בעיני השני. "הטעות הכי גדולה שעשתה טקסס פסיפיק היתה שהם לא הציעו לו עבודה", אומר תומא, 71, שעל פי דוחות פומביים נחשב גם הוא למיליארדר, על פי הערכות פורבס.

    תומא, אחד מחלוצי תעשיית הקרנות הפרטיות בשנות ה־70, הוא גבר גבוה ורגוע מאוקלהומה, שהוריו היו חוואים. תומא ושותפיו ניהלו גרסה ידידותית יותר של הרכישות של מייקל מילקן, עם מאמץ ברור לקנות עסקים קטנים ולהרחיב אותם באמצעות רכישות. כשבראבו הצטרף ב־1998, תומא ושותפו בריאן קרסי בדיוק נפרדו מסטנלי גולדר וברוס ראונר, שמאוחר יותר נבחר למושל אילינוי. כך נוצרה תומא קרסי. תומא שלח את בראבו לסן פרנסיסקו כדי לצוד השקעות, ובסופו של דבר להרחיב את נוכחותם באזור המפרץ.

    תיקון טעות

    העסקאות הראשונות של בראבו, שאותן ביצע לפני שמלאו לו 30, היו אסונות. הוא מימן שני סטארט־אפים לעיצוב אתרים בדיוק כשהתפוצצה בועת הדוט.קום. השניים הפסידו את חלק הארי של השקעתם, כ־100 מיליון דולר. "למדתי שלעולם לא ארצה להשקיע שוב בדברים מסוכנים", אומר בראבו. "זאת היתה חוויה קשה מדי".

    תומא קרסי נאבקה גם בחזיתות אחרות, עם השקעות שהניבו ביצוע חסר בנפט, גז ותקשורת. בזמנו, היא היתה הקרן הפרטית עם הביצועים החלשים ביותר בתעשייה.
    אבל הכישלונות הובילו להארה, ומהר מאור הפכו בראבו ושותפיו למיליארדרים. הוא הבין שהטעות שלו היתה במימון יזמי סטארט־אפים, עניין מסוכן במהותו, כשבעד אותו הסכום יכול היה לרכוש חברות מבוססות שמוכרות מוצרי נישה ללקוחות נאמנים. עם ברכתו של תומא, בראבו שינה כיוון והפך למומחה בחברות האלה.

    השוק ליקק את פצעי הדוט.קום, והיה מלא בחברות שהונפקו במהלך הבועה וכעת ניצבו כשוקת שבורה מול מעט מדי רוכשים מעוניינים. בראבו התחיל לעבוד. הצעד הגדול הראשון שלו, ב־2002, היה לרכוש את Prophet 21, חברת תוכנה מפנסילבניה שפעלה בתחום הבריאות והתעשייה.

    במקום לעשות סדר ולהעיף את כולם, בראבו השאיר את המנכ"ל, צ'אק בויל, בתפקידו, ועבד לצדו בשאיפה להעלות את הרווחים, בעיקר באמצעות רכישת המתחרים. כשבויל רצה לרכוש חברה בשם Faspac, בראבו טס לסן דייגו כדי לעבוד מהגאראג' של הבעלים של החברה במשך חמישה ימים. הוא ניתח את החוזים והפוטנציאל שלהם כדי לראות אם העסקה הזאת תעבוד. "אורלנדו עזר לא רק ברמה הגבוהה ביותר של הניהול, ברמה האסטרטגית. הוא גם ירד לשוחות לעשות את העבודה השחורה כמו כולנו", נזכר בויל. אחרי שבע רכישות, בראבו מכר את העסק תמורת 215 מיליון דולר, פי חמישה מההשקעה הראשונית שלו.

    מהר מאוד התרכז בראבו רק בתוכנה, ותומא קרסי התחילה לשגשג. ב־2005 גייסו השניים שלושה עובדים: סקוט קרביל, הולדן ספאט וסת בורו, במטרה להתמקד באפליקציות תוכנה, אבטחת סייבר ותשתיות רשת. כל אלו עובדים עדיין עם החברה, כשותפים מנהלים.

    ההזדמנות הגדולה של בראבו הגיעה במהלך המשבר הגדול של 2008, כשתומא הציב את שמו של בראבו על הדלת ונפרד משותפו בריאן קרסי, משקיע בתחום הבריאות. כך נוצרה תומא בראבו. מאותו הרגע השקיעה החברה בתוכנה באופן בלעדי, כשבראבו מוביל אותה.

    כעת הגיעה שורה של רכישות בגובה מיליארד דולר - Blue Coat, חברת אבטחת רשתות, חברת התוכנה הפיננסית Digital Insight, ו־Herndon, שמוכרת תוכנה לניהול פרויקטים - כולן הכפילו את שוויין ולמעלה מכך תחת עינו הפקוחה של בראבו. הקרן הראשונה שהשיקה החברה ב־2009, שהוקדשה רק לתוכנה, הגיעה לתשואת נטו שנתית של 44% עד למועד מכירת הנכסים, מה שאיפשר למשקיעים לקבל החזר של פי ארבעה על ההשקעה שלהם. הקרן הזאת הוכיחה את היתרון של המשמעת, התבונה וההתמחות. "בכל פעם שחיפשנו עסקה שאיננה תוכנה, עסקאות התוכנה הפכו עוד יותר אטרקטיביות עבורנו", הוא מתגאה.

    מפגש פסגה

    זה סוף מאי. המשרדים של אורלנדו בראבו, עם נוף מרהיב למפרץ סן פרנסיסקו מהקומה ה־20, מלאים בעשרות מנהלי הייטק מחברות הפורטפוליו שלו. הגיעו לכאן אנשים מ־Quorum Software, שמייצרת מערכות טכנולוגיות לחברות נפט וגז, והם משוחחים עם מומחים לאבטחת סייבר מ־Imperva (שהקים שלמה קרמר, ממייסדי צ'ק פוינט, יחד עם עמיחי שולמן ומיקי בודא, ונמכרה לבראבו לפני כשנה).

    בקומה ה־20, משקיפים על מפרץ סן פרנסיסקו, הם שולפים דוחות פיננסיים עבי כרס בזמן שהשותפים של תומא בראבו ממפים את האסטרטגיות התאגידיות שלהם על לוחות מחיקים. אלו שנמצאים בהפסקה מקלידים בקדחתנות בחדרי עבודה קטנים או בולעים כריכי עוף במטבחון הפשוט.

    זה אחד מהבוטקמפים החודשיים של תומא בראבו לרכישות החדשות שלהם, ימים ארוכים שחיוניים להצלחה. השותפים נכנסים ויוצאים מהמשרדים הספרטניים, השקופים, של בראבו, וברקע נשמעות החפירות והדפיקות של פועלי הבניין שמכינים חדרים ל־13 עובדים חדשים.


    מטה החברה בסן פרנסיסקו. צילום: shutterstock

    אחרי שני עשורים של חקר תוכנה, בראבו מזהה דפוסים ברורים. למשל, כשחברה מוציאה לראשונה מוצר חלוצי, המכירות שלה מרקיעות שחקים, אך הן ייחלשו כשיגיעו המתחרים. לעיתים קרובות המנכ"ל משתמש בירידה הזאת כדי לפזול לשווקים חדשים או להגדיל את ההוצאות, בניסיון להחזיר את המכירות לימי גדולתן. בראבו מכנה את זה "לרדוף אחרי יותר מדי ארנבים".

    כדי לתקן את המצב, הוא ועשרת שותפיו עובדים לצד 22 מנהלי תוכנה בעבר ובהווה, ואלו משמשים כיועצים. הם מתחילים לעקוב אחרי הצהרות רווח והפסד עבור כל קו מוצרים, וחוקרים לעומקם את החוזים כדי לאתר עסקאות גרועות או מוצרים שמתומחרים נמוך מדי. אלמנט חיוני בתהליך הוא שההנהלה הקיימת נדרשת להסכים לגישה היסודית הזאת לפני שהיא מקבלת את הצ'ק מתומא בראבו. בראבו מכנה את זה "להשלים עם העבר".

    יש גם פיטורים. אלו מגיעים ל־10% מכוח העבודה, ובראבו לא מתנצל עליהם. "כדי ליישר את העסק ולאפשר לו להגיע לצמיחה רצינית, אתה צריך קודם כל ללכת צעד אחורה. זה כמו איגרוף", הוא מסביר. "אלו נכסים שלא יאומנו, עם מוחות חדשניים באמת, והם לרוב לא מנוהלים כמו שצריך".

    בלי בולשיט

    מארק בישופ, המנכ"ל לשעבר של Flexera Software, חברה לניהול אפליקציות שנרכשה על ידי בראבו ב־2008, תמורת 200 מיליון דולר, ונמכרה שלוש שנים מאוחר יותר ברווח של כמעט מיליארד דולר, מתאר בקצרה את ההצלחה הפרועה הזאת: "הוא פשוט חותך את כל הבולשיט", אומר בישופ. "זה מרענן".

    הרווחים של Flexera צמחו ב־70% במהלך הבעלות של בראבו, בעיקר הודות לארבע רכישות משמעותיות. "אורלנדו הוא כמו הגנרל בחפירות, שעובד עם הסמל שלו. אתה יודע שהוא שם איתך", משתפך בישופ.

    תחת עינו הפקוחה של תומא בראבו, חברות רואות את תזרים המזומנים שלהן גואה כששולי הרווח שלהן מגיעים ל־35% בממוצע, כמעט פי שלושה מהחברות ממוצעות שנסחרות באותו זמן. "זה כמו להתאמן לאולימפיאדה. יש לך מטרה להגיע אליה בתוך ארבע שנים, ואתה מבהיר את זה לסביבה בצורה מאוד ברורה", אומר בראבו. השווקים החזקים של היום מגבירים את העוצמה של דרך הפעולה שלו. המלווים בולעים את חובות עולם התוכנה, ושוק המניות מכפיל את עצמו עבור העסקים האלו.

    חברה Compuware מדטרויט, חלוצת יישומי תוכנה לניהול מערכות מיינפריים מזה עשורים, היא דוגמה עדכנית. ב־2013, הענקית הזו, שנסחרת בנאסד"ק, כמעט הרימה ידיים ונמכרה. אך למעט בראבו ושותפו סת בורו, שחמדו את Dynatrace, תוכנה שעוזרת לחברות להעביר את מאגרי המידע שלהן לענן ונרכשה על ידי Compuware ב־2011, לא היו מתעניינים נוספים.

    תומא בראבו שילמו 675 מיליון דולר במזומן וגייסו 1.8 מיליארד דולר באשראי כדי לרכוש את Compuware, לפני שפיצלו ממנה את Dynatrace ויצרו חברה נפרדת לגמרי. הצמד התחיל לשנות את Dynatrace, להרחיק אותה ממכירת רישיונות למאגר, ויצרו מינויים לשירותי ענן שמהווים כיום 70% מהכנסותיה. באוגוסט האחרון הונפקה Dynatrace, והנתח של תומא בראבו, 70% מהחברה, שווה מעל 4 מיליארד דולר, כש־ Compuware שווה עוד מיליארד דולר נוספים. "בארבע השנים האחרונות למדתי יותר על בניית חברת תוכנה יעילה מאשר ב־30 השנים הראשונות של הקריירה שלי", אומר מנכ"ל Dynatrace, ג'ון ון סיקלן.

    עם 12.6 מיליארד דולר שגויסו בקרן ה־13 שלהם ב־2018, בראבו מחפש עסקאות של 10 מיליארד דולר ומעלה, ומתכנן להתחיל לקנות חטיבות שלמות מענקיות הטכנולוגיות של היום. אבל הודות להצלחה של החברה שלו, הוא מתמודד היום עם יותר מתחרים. חברות במשקל כבד כמו בלקסטון ו־KKR מרחרחות יותר ויותר עסקאות תוכנה, שלא לדבר על המתחרה הנצחית שלו, Vista Equity.

    הוא לא חסין לטעויות. ב־2015 רכש את רשת המעקב הדיגיטלית Riverbed, תמורת 3.6 מיליארד דולר. היום נאבקת החברה לשרוד בגלל האטה במכירות וחוב גדול מדי. הוא לא מודאג. "יש היום חברות גדולות וטובות יותר שאפשר לתקן, ביחס למבחר שהיה לנו לפני עשור", אומר בראבו.

    תמיד יש פתרון

    האתגר הגדול ביותר שלו בימים אלו הוא לחזור לפורטו ריקו, המקום שבו הכל התחיל. במאי האחרון הכריז בראבו שהוא תורם 100 מיליון דולר לקרן הפילנתרופית המשפחתית שלו, שישמשו לקידום יזמות ופיתוח כלכלי באי.

    הקרן המשפחתית הזאת נולדה אחרי הוריקן מריה, שהשמיד את האי לפני כשנתיים. בראבו היה ביפן כדי לגייס כספים לקרן ענק נוספת, וניסה ללא הרף ליצור קשר עם סן חואן במטרה לאתר את הוריו, שחיים בבירה. הם היו בסדר גמור, אבל האי לא.

    חמישה ימים מאוחר יותר הוא טס במטוס הפרטי שלו עם 500 קילו של ציוד: מים, חטיפי גרנולה, ארוחות מוכנות, טלפונים לווייניים, חיתולים, כדורים נגד התייבשות וערכות אינפוזיה. הוא נחת באגואדילה, ליד מאיאגואס. בראבו אומר שלעולם לא ישכח את ההבעה של פניו של עובד שדה התעופה שפתח את דלת המטוס. "כל מה שיכולתי לומר זה 'אני מצטער על מה שקרה לך'".

    הוא חזר אחרי שבועיים עם ציוד במשקל של כ־4,000 קילו. ולבסוף הגיע עם מטוס תובלה גדול, לפני ששכר שתי ספינות תובלה שהובילו כ־300 אלף קילו. "זה היה כמו לרדוף אחרי עסקה", מתאר בראבו את איסוף התרומות שלו. הוא השקיע באופן אישי 3 מיליון דולר ל־30 הימים הראשונים, ואחר כך התחייב לתרום כ־10 מיליון דולר בסך הכל.

    ברגע שרשויות החירום הפדרליות השתלטו לחלוטין על המצב, היליד העשיר ביותר של האי הפנה את תשומת ליבו לעתיד של פורטו ריקו. למרות ש־44% מהפורטוריקנים חיים מתחת לקו העוני, בראבו מאמין שיש להם את הפוטנציאל לאמץ יזמות, תוך שהוא מציין שכ־10% מהאוכלוסייה ניסתה להקים עסק.

    הקרן המשפחתית שלו, שחמושה בכספו, מבקשת לממן יזמי טכנולוגיה מקומיים, וגם להטיס אותם למשרדים של תומא בראבו להכשרה. בראבו מודע שהוא עייף מהדיונים על המצב המדיני של פורטו ריקו, ושותק כשהוא נשאל על התנהלותו של הנשיא טראמפ במהלך ההוריקן. "העניין שלי, וזה נכון גם לגבי החברות שלי, הוא להתקדם מהצהרות גדולות על הטווח הארוך ועל תוכניות אסטרטגיות, ולעבור למהלכים טקטיים שיוכלו לקדם אותך כבר היום", הוא אומר.

    "כלכלות נחלשות, חברות מחמיצות את המספרים שלהן, הסחר נפסק, מוצרים נתקלים בבעיות ואנשים עוזבים. השאלה היא, האם יש לך גישה יצירתית לפתרון בעיות?", אומר בראבו. "יש אנשים תקועים...ויש אנשים שאוהבים לחבר את החתיכות. אני מרגיש שאפשר לפתור כל בעיה תפעולית. תמיד יש פתרון".

    הכתבה מופיעה בגיליון נובמבר 2019 של פורבס ישראל

    לרכישת הגיליון לחצו כאן

    לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עיקבו אחרינו בפייסבוק ובאינסטגרם

  • גלריות
    מדורים
    דירוגים
    ראשי