• אפריקה 5 כוכבים: הצצה אל התיירות היוקרתית בספארי של טנזניה

    ג׳ים רטקליף מאמין שהדרך לשמר את חיות הבר היא ליצור סביבן מספיק תיירות שתפרנס את האוכלוסייה המקומית. אז הוא הקים מחנה ספארי יוקרתי בדרום טנזניה, למי שרוצה לאכול ליד אריות
    19/06/2018 | אן אבל

    זה סיפור שכבר סופר בעבר: נדבן עשיר ומפעיל ספארי יוצאים לשמר את הטבע ולהשאיר את החיות בו בחיים באמצעות שכנוע הקהילה המקומית שחיות הבר הן אטרקציה נהדרת ולכן גם משאב תיירותי מכניס. כשעושים את זה כמו שצריך, זה עובד נפלא.

    הכתבה מופיעה בגיליון מאי 2018 של פורבס ישראל

    לרכישת גיליון חייגו 077-4304645

    לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל

    לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עשו לנו לייק בפייסבוק

    בשנה שעברה התחיל המיליארדר הבריטי ג'ים רטקליף, נשיא חברת הכימיקלים INEOS, לכתוב את הגרסה שלו לסיפור הזה. רטקליף השקיע עשרה מיליון דולר בתיירות בת-קיימא ובמאמצי שימור בדרום טנזניה - אחד האזורים הרחבים, המחוספסים והעשירים ביותר בחיות בר, בפארקים לאומיים ובשמורות טבע.

    אזור זה זוכה לשבריר ממספר המבקרים שמגיעים לאזורים הצפוניים במדינה, אל הפארקים הלאומיים הנודעים כמו הסרנגטי. אחד הפארקים הדרומיים, רואהה, משמש בית ל־10 אחוז מאוכלוסיית האריות בעולם וללא מעט פילים. אבל משום שהתיירות דלילה כל כך, הוא נתון לסכנה, הן מצד האוכלוסייה שצורכת יותר ויותר שטח והן מצד ציידים.

    "לדעתי, ההתקדמות האנושית היא הסכנה הגדולה ביותר לחיות בר בסכנת הכחדה", אומר רטקליף, שבעצמו השקיע כבר במאמצי שימור משמעותיים באיסלנד.

    "הדרך היחידה שבה בני אדם וחיות בר יוכלו לדור בכפיפה אחת היא כשלאוכלוסיה האנושית המקומית יהיה אינטרס משמעותי לשמר את אוכלוסיית הבר. האתגר הוא ליצור מקומות עבודה ופרנסה שיעמדו בקנה אחד עם מטרות השימור. ההצלחה של אסטרטגיה כזאת מודגמת בצורה הטובה ביותר באזור הדלתא של האוקבנגו. שם פועל מודל שאנחנו מנסים לשכפל בדרום טנזניה".

    רדקליף חבר לאסיליה (Asilia), אחת מחברות הספארי הנערצות ביותר ביבשת, כדי להביא לאזורים האלה תיירים, שיביאו איתם גם מקומות עבודה. זה לא משהו חדש עבור אסיליה, שהוקמה על ידי קרן הרווחה הנורבגית ופועלת מאז 2004 כדי להציע סגנון ספארי ייחודי ומלא נשמה. פירוש המילה אסיליה הוא "אותנטי", בפינות מסוימות של טנזניה וקניה. לחברה יש מחויבות לשכור אנשים מקומיים, להכשיר אותם ואז, כך מקווים בהנהגת הקרן, ליצור מצב שבו המחנות והלודג'ים מופעלים ומנוהלים אך ורק על ידי תושבים מקומיים. לא מעט אנשי צוות עובדים בחברה מיום הקמתה, ומי שהיו מלצרים בתחילת הדרך משמשים עכשיו כמנהלים. 

    נוף לסוואנה

    ההשקעה הנוכחית של רטקליף נועדה ליצור "מעגל דרומי" חדש בדרום טנזניה, יחד עם מחנה Kwihala המחוספס בפארק הלאומי Ruaha ושני נכסים חדשים. Roho Ya Selous מיישר קו עם רבים מהמחנות הקיימים של אסיליה - אין פה הרבה פאר והדר אדריכלי, אבל הוא מציע אוהלים נוחים עם חדרי אמבטיה פנימיים ומערכות צינון, על פני שטח רחב ידיים. שמורת הטבע Selous ידועה בכלבי הבר שלה, ולפני שאני מסיימת לנהוג לכאן משדה התעופה, המדריך שלי לוקח אותי לראות כמה עשרות מהם (לנתי במחנות כאורחת של חברת אסיליה).

    חדר זוגי עם נוף לסוואנה

    אבל ג'באלי רידג' (Jabali Ridge) הוא האטרקציה שהופכת את החזון של רטקליף למשכנע. כמרומז בשמו, הרידג' נמצא על רכס הרים, עם נופים מרהיבים לסוואנה המנוקדת בעצי דקל גבוהים ועצי באובב דמויי נורות. הוא בנוי על וסביב לבולדרים ענקיים, עם שמונה חדרים (יהיה מופרך לכנות אותם אוהלים) שמחוברים בשבילים מתפתלים.

    הרידג' תוכנן על ידי אותו הצוות שהקים את המחנה האחרון של אסיליה, Highlands, ליד מכתש Ngorongoro, שם האוהלים יוצרים צורות גיאומטריות מרהיבות. לשמונת מרחבי המגורים בג'באלי רידג' יש קירות עשויים רשתות, מאחורי וילונות שניתן לפתוח ולסגור, רהיטים מקש, מצעים מזמינים וחדרי רחצה. תמצאו פה גם את בית ג'באלי הפרטי, עם שלושה חדרי שינה, שמוצע להשכרה לקבוצות ומגיע עם בריכה ואפשרות לשף פרטי.

    מקום להירגע

    במחנה המרכזי יש בריכה, ספא ולאונג' מזמין לאלו שרוצים לנוח מנסיעת ספארי או מהליכה. ואורחים רבים מעדיפים לנוח קצת. מנהלת המחנה בזמן הביקור שלי אמרה לי שמחנה ג'באלי מתפקד היטב כתחנה אחרונה במסלולי הספארי, כשהאורחים פחות לחוצים לצאת לכל טיול וטיול. בחלקו, זה נובע מכך שרואהה הוא פארק עצום, כך שהצפיפות של חיות הבר (ובני האדם) שונה מאשר בפארקים אחרים. זה מקום שבו אפשר להירגע וליהנות מהנוף ומהמרחק. לדבריה, זה אלמנט שתורם מאוד לשימור - הציד פחת פה משמעותית בששת החודשים שחלפו מאז הוקם המחנה.

    רואהה. פארק עצום שבו אפשר להירגע ולהנות מהנוף ומהמרחק | צילומים: יח"צ

    וגם אם אתם נשארים במתחם, סביר להניח שתפגשו חיות בר. אחת מארוחות הערב התעכבה, רק כי אריות בחרו לנוח מתחת לאחד השבילים, ואנחנו התבקשנו להמתין באוהלים שלנו בזמן שהצוות עודד אותם לעבור למקום אחר. הייתי בלא מעט טיולי ספארי, אבל זה סיפור שמעולם לא יכולתי לספר לפני שנסעתי לג'באלי רידג'.

    הכתבה מופיעה בגיליון מאי 2018 של פורבס ישראל

    לרכישת גיליון חייגו 077-4304645

    לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל

    לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עשו לנו לייק בפייסבוק

  • גלריות
    מדורים
    דירוגים
    ראשי