• פרדוקס סיני: המחיר של קשרי ישראל-מצרים על רקע הירי מחצי האי

    דווקא הקשרים הביטחוניים עם מצרים מגבילים את חופש הפעולה של ישראל נגד כוחות דאע"ש בחצי האי; הפיוס עם טורקיה מעלה הילוך גם בענייני ביטחון; והאם רייתאון, השותפה האמריקאית ב"קלע דוד", מקשה על מכירת המערכת לחו"ל?
    25/02/2017 | יוסי מלמן, סופהשבוע

    שש רקטות נורו החודש מסיני אל הנגב. השבוע נחתו שתיים מהן בשטח פתוח בנגב המערבי, ושבועיים קודם לכן שוגרו ארבע רקטות לעבר אילת: אחת נפלה בשטח פתוח, שלוש יורטו על ידי סוללה של "כיפת ברזל", שפרוסה ליד העיר ומכסה שטח גדול. יוזכר כי בעבר נורו רקטות מסיני לעבר עקבה.

    שש רקטות בחודש אחד הן ככל הנראה שיא כל הזמנים בשיגור רקטות מחצי האי לעבר ישראל. המשגרים הם אנשי מחוז סיני של "המדינה האסלאמית" (דאע"ש). הדבר מעיד על כך שהארגון מצוי בלחץ גדול והוא מגביר גם את התעניינותו בישראל. ההסלמה מתבטאת לא רק בשיגור הרקטות אלא גם ברטוריקה מתלהמת של מחוז סיני באתרי האינטרנט שלו, שבהם מתפרסמים איומים נגד ישראל.

    כל זה נובע בין השאר מהמהלומות הקשות שספגו אנשי דאע"ש בסיני בחודשים האחרונים מהצבא ומכוחות הביטחון של מצרים: מפקדים בכירים חוסלו יחד עם פעילי שטח רבים, מצבורי נשק נתפסו ונחשפו דירות מסתור בצפון סיני (באזור אל־עריש־רפיח, בואכה גבול עזה). הישגים שאפשר לזקוף גם לזכות שיפור ביכולת המודיעין ובמהירות התגובה המבצעית של צבא מצרים, מה שנקרא סגירת מעגל האש - העברת המידע לכוחות הקרקע והאוויר שתוקפים את המטרה.

    דאע"ש בסיני תוקף את הכוחות המצריים בשנה שעברה | צילום מסך: יוטיוב

    לפי פרסומים זרים, ארה"ב, בריטניה וצרפת מעניקות סיוע מודיעיני למצרים במערכתה נגד הטרור בסיני, וגם ישראל מסייעת זה כשנתיים למשטרו של הנשיא א־סיסי. על פי הדיווחים, הסיוע בא לידי ביטוי בשיתוף פעולה מודיעיני הדוק עם 8200, יחידת האיסוף המרכזית של אמ"ן. בשב"כ פועלת "חטיבת סיני", שתפקידה מרוכז בסיכול טרור.

    לפי הפרסומים, גם חיל האוויר הישראלי מסייע לצבא מצרים ומפעיל מזל"טים תוקפים נגד דאע"ש. ביום ראשון השבוע טענה "אמאק", סוכנות הידיעות של "המדינה האסלאמית", כי מזל"ט ישראלי שיגר טיל שהרג ארבעה מאנשיהם. הארגון הגיב למחרת בשיגור הרקטות לעבר מערב הנגב.

    ישראל אינה מגיבה על הפרסומים כי היא מסייעת לצבא מצרים, ולא תמיד צריך לקבל כתורה מסיני את טענות דאע"ש על פעילות מזל"טים ישראליים. לאחרונה גם צבא מצרים הצטייד במזל"טים מתוצרת סין. כך או כך, מהפרסומים בחו"ל עולה כי ישראל ומצרים מקיימות שיתוף פעולה ביטחוני ומודיעיני, כפי שמצהירים גם שרים ודוברים רשמיים של ישראל בתקופה האחרונה. בבסיס שיתוף הפעולה עומדים אינטרסים ואויבים משותפים - חמאס בעזה ומחוז סיני.

    בעבר הלא רחוק התקיים שיתוף פעולה הדוק בין שני ארגוני הטרור. מחוז סיני סייע לחמאס להבריח נשק לעזה ומעת לעת אף ביצע שליחויות טרור בקבלנות משנה, כמו ירי לעבר אילת (לא זה השבוע). בתמורה אימנו אנשי חמאס את הטרוריסטים של דאע"ש והעניקו להם טיפול רפואי בבתי חולים בעזה. אך לאחרונה הצטמצם שיתוף הפעולה, וחמאס - לפחות הנהגתו המדינית היוצאת, בראשות ח'אלד משעל ואיסמעיל הנייה - מנסה להידבר ולשקם את יחסיו עם ממשל א־סיסי. זאת בניגוד לזרוע הצבאית, שמבקשת לטפח את הקשרים עם איראן כדי שזו תגדיל את הסיוע הכספי, האימונים ואספקת הנשק.

    עם בחירתו של יחיא סינוואר מהזרוע הצבאית לראש חמאס בעזה ושל כמה מחבריו ללשכה המדינית, לא ברור כיצד תיושב המחלוקת וכיצד יצליח חמאס לתמרן ביחסיו העדינים עם מחוז סיני וממשל א־סיסי.

    בידיים כבולות

    הנה הפרדוקס: דווקא הקשרים הביטחוניים עם מצרים מגבילים את חופש הפעולה הישראלי. וזאת בניגוד בולט למתרחש בגבול הצפוני ברמת הגולן. גם שם, מהצד הסורי, פועלת שלוחה של דאע"ש, "גדודי ח'אלד בן אל־ווליד". בתחילת השבוע פתח הארגון במתקפת פתע וכבש במשולש הגבולות של ישראל ירדן וסוריה חמישה כפרים ועיירות מידי המורדים המתונים הנתמכים בידי ירדן, ארה"ב, איחוד האמירויות הערביות, ולפי פרסומים זרים גם ישראל. כפי שהוכיחה בעבר, לישראל אין עכבות באשר לפעולה צבאית בסוריה, בוודאי באזורים הסמוכים לגבולה. על שיגור רקטה או ירי פגזי מרגמה, בין שהוא של צבא אסד ובין שהוא של המורדים, גם אם בשגגה ("זליגה"), מגיב צה"ל בירי תותחים, טילים או התקפות מהאוויר.

    ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה לפעול כך בסיני. כל פעולה עצמאית שלה תהווה פגיעה בריבונות המצרית ותפגע בדימויו של א־סיסי, בן בריתה. בניגוד לגולן, ידיה של ישראל כבולות, וחופש הפעולה שלה מוגבל.

    שלא כמו בסוריה, בסיני צה"ל נזהר שלא לפגוע בריבונות המצרית | צילום: Fotolia

    מפקדי מחוז סיני של דאע"ש (אגב, בחודשים האחרונים צמרתו הוחלפה, לאחר שכמה מפקדים חוסלו בפעולות הצבא המצרי) מבינים ומכירים את היחסים הרגישים בין ישראל למצרים. זו כנראה אחת הסיבות שבזכותה הרשו לעצמם לפעול השבוע כפי שפעלו.

    השאלה הגדולה היא אם שיגור הרקטות היה פעולה חד־פעמית או שהוא מעיד על הצפוי לישראל בעתיד הקרוב. התשובה תלויה גם בשאלות נוספות: האם ההחלטה על השיגור הייתה יוזמה מקומית או שהגיעה מהח'ליף, אבו בכר אל־בגדדי, על רקע המצוקה ההולכת וגוברת של הארגון בסוריה ובעיראק, שם הוא מאבד שטחים, מאבד לוחמים, נוחל תבוסות בשדות הקרב והכנסותיו הולכות ופוחתות. אם מדובר ביוזמה מקומית, הרי שזהו אירוע טקטי, שכן למחוז סיני אין עניין לפתוח בחזית נוספת על זו שהוא מנהל מול המטרה העיקרית שלו, משטר א־סיסי. אך אם הפקודה באה מאל־בגדדי, ייתכן שמדובר במפנה אסטרטגי בגבול סיני, שצריך להדאיג את ישראל וגם את המצרים.

    "הכל כלול"

    לפני כשבעה חודשים חתמו ישראל וטורקיה על הסכם לנרמול היחסים ביניהן ולסגירת הפרק של פרשת המרמרה ממאי 2010. מאז מתהדקים היחסים, ככל הנראה גם בתחומי הביטחון והמודיעין.

    זה התחיל בעצלתיים, אך כעת הקצב מתגבר, ושתי הממשלות מיישמות את ההתחייבויות שנטלו על עצמן: השגרירים הוחזרו לאנקרה ולתל אביב; ישראל שילמה פיצויים בסך 21 מיליון דולר לממשלת טורקיה, שתעבירן למשפחות הרוגי התקרית; הפרלמנט הטורקי ביטל את החוק שאפשר להעמיד לדין קצינים ישראלים שהיו קשורים לפרשה; וסחורות ציוד וסיוע הומניטרי מטורקיה לעזה מועברות באופן שוטף דרך נמל אשדוד.

    המודיעין הטורקי הורה לראש מפקדת הזרוע הצבאית של חמאס, חסאן אל־ערורי, לעזוב את אדמת המדינה. הוא עבר לקטאר, וכשחזר לטורקיה לאחר זמן מה התבקש לאחר יומיים לעזוב לצמיתות ולא לשוב עוד. מקור ישראלי הבקי ביחסים בין שתי המדינות הדגיש כי טורקיה עומדת במחויבותה שפעילי הזרוע הצבאית שנכנסים לשטחה לא יהיו מעורבים בתכנון פעולות נגד ישראל, והם אינם מורשים לגייס על אדמת טורקיה כספים לתכלית זו. אפשר לשער שהמודיעין הטורקי פוקח עין על פעילות אנשי חמאס, אף שהאהדה של הנשיא ארדואן ורבים בממשל נתונה לארגון מעזה.

    הדו־שיח המדיני - ביקורי שרים ופקידים בכירים - כמו גם האצת הקשרים הכלכליים בין המדינות, שכמעט לא נפגעו בגלל פרשת המרמרה, מתקדמים יפה אף הם.

    ישראל וטורקיה חזרו ליחסים פוריים והמרמרה הושמה בעבר | צילום: Fotolia

    כאמור, ככל הנראה יש גם התחממות ניכרת ביחסים הביטחוניים והמודיעיניים. חברות ביטחוניות גדולות וקטנות מישראל, גם בתחום הסייבר, פועלות במרץ לנסות לחדש את יחסיהן או לחדור לשוק הטורקי. זה קורה לא רק במגעים של המגזר הפרטי או של חברות ביטחוניות ממשלתיות, אלא גם בדרגי העבודה של מערכת הביטחון. עד לפני כעשור טורקיה הייתה שוק חשוב לייצוא הביטחוני של ישראל ולשיתופי פעולה של חברות ישראליות וזרות, בהן סינגפוריות, שמכרו מערכות נשק וציוד לצבא טורקיה וכוחות הביטחון שלה.

    הקשרים בתחום המודיעיני הרשמי היו גם הם הדוקים ביותר, ועל פי ה"וול סטריט ג'ורנל" כללו החלפת מידע על אויבים או יריבים משותפים, כמו סוריה ואיראן, ובקשות סיוע מהמודיעין הטורקי ("מיט") למוסד ולאמ"ן במידע על ארגוני גרילה וטרור כורדיים. על פי מקורות כורדיים, וכפי שכבר פורסם במדור לפני כמה חודשים, "מיט" אף ביקש בעבר מהמוסד לסייע לו במאבקו נגד פעילי טרור כורדים, אך בקשות אלה נדחו.

    אחד משיאי שיתוף הפעולה המודיעיני היה בביקורים כמעט קבועים של ראשי מוסד ומפקדי אמ"ן אצל עמיתיהם מטורקיה, ואירוחם מעת לעת בישראל. כל ראשי המוסד, מאיסר הראל בשנות ה־50 וה־60 ועד למאיר דגן ותמיר פרדו, שבתקופתו התערערו הקשרים (בעקבות תקרית המרמרה אך גם מסיבות אחרות, בראשן ניסיונו של ארדואן להפוך מנהיג הסונים במזרח התיכון) עשו זאת.

    לפני כשנה החליף יוסי כהן את פרדו. בתקשורת הטורקית פורסמו ידיעות על כך שכהן ביקר בטורקיה ב־2016 ונפגש עם פקידי ממשל בכירים. אפשר להעריך כי אחד מהם הוא האקאן פידאן, איש אמונו של ארדואן שעומד בראש מיט. זה יותר משנה מתפרסמות ידיעות על כוונה להחליפו ולמנותו לשגריר ביפן, אך נכון לעכשיו פידאן עדיין עומד בראש המודיעין הטורקי.

    כהן עצמו פגש בכירים טורקים, אך עשה זאת מתוקף תפקידו הקודם כראש המועצה לביטחון לאומי (מל"ל) וכמי שהיה מעורב יחד עם עורך הדין יוסף צ'חנובר במו"מ שהביא לסיום המשבר.

    המודיעין הטורקי זקוק למודיעין הישראלי מכמה סיבות. ראשית, בשל המוניטין שיצאו למוסד ולאמ"ן כארגונים שברשותם ידע על המתרחש במזרח התיכון ויכולות הקשורות לכך. סיבה נוספת היא הידע שיש למודיעין הישראלי על איראן, שממשיכה להטריד את טורקיה הן בשל מעורבותה בסוריה והן בשל הגבול המשותף בין המדינות, הנאבקות על שווקים והשפעה ברפובליקות המוסלמיות במרכז אסיה. סיבה נוספת שקורצת למודיעין הטורקי היא שישראל נחשבת לבת ברית של ארה"ב ולמוסד יש נגישות רבה ל־CIA.

    השוּק הבליסטי

    בקרוב יכניס חיל האוויר לפעילות מבצעית את המערכת הראשונה של "קלע דוד" (לשעבר "שרביט קסמים"), שכבר מצויה בידיו ועוברת סדרת ניסויים - מערכת ליירוט טילים לטווח בינוני של כ־200 קילומטרים, פרי פיתוח משותף של רפאל והחברה האמריקאית רייתאון.

    "קלע דוד", שבשלב מאוחר יותר תותאם גם ליירוט כלי טיס בלתי מאוישים, אמורה להוות שכבת הגנה שתשלים את זו של "כיפת ברזל", שמסוגלת ליירט רקטות וטילים עד 70־80 ק"מ, ושל מערכת "חץ" לטילים ארוכי טווח, כולל בליסטיים.

    מתחרה בעצמה; השותפה האמריקאית ב'קלע דוד' היא יצרנית ה'פטריוט' | צילום: Fotolia

    לפני כחודש הודיע משרד הביטחון כי התבצעה סדרת ניסויים ש"הוכתרה בהצלחה". רפאל ביקשה להזמין לניסויים שהתקיימו בשדמה ליד מצפה רמון נספחים צבאיים ממדינות שעשויות לגלות עניין ברכישת המערכת, בהן פולין, הודו וקוריאה הדרומית, שבעבר גילו עניין ב"כיפת ברזל", שגם היא פותחה ברפאל. לצערם של רפאל ומשרד הביטחון, ולמרות מאמצי השיווק, עד היום שום מדינה לא רכשה את המערכת. פולין שקלה זאת ברצינות, אך לחץ אמריקאי גרם לה לשנות את דעתה ובמקום זאת להצטייד במערכות הגנה מדגם "פטריוט" מתוצרת רייתאון. סינגפור רכשה מכ"ם "כיפת ברזל" מתוצרת אלתא, חברה בת של התעשייה האווירית.

    להפתעתה של רפאל, רייתאון התנגדה לנוכחות של נספחים צבאיים בניסוי, ככל הנראה בשל החשש מפני תחרות עם רפאל על שווקים בעולם, ושהצלחת המערכת תפגע בסיכויים למכור את ה"פטריוט". בקיצור, רייתאון, יצרנית "פטריוט", נגד רייתאון השותפה בייצור "קלע דוד".

    מרפאל נמסר בתגובה: "לא היו דברים מעולם, לא הייתה פנייה כזו ואין לטענה כל בסיס. נוסיף כי יחסינו עם השותפים האמריקאים מצוינים". ממשרד הביטחון סירבו להתייחס לנושא.

    לאתר מעריב

  • גלריות
    מדורים
    דירוגים
    ראשי