• הכירו את הצעיר שמסייע לעשרות אלפים ברחבי העולם: "לא קל לנהל חיים בין אסון לאסון"

    נבונאל גליק היה עד לעוני ולמצוקה כל חייו – כילד בעיר הענייה ביותר בהודו, וכמתנדב סיוע בנפאל. עם הרקע הזה, עלה לישראל והפך למנכ״ל משותף של ארגון ישראייד, המעניק סיוע לאוכלוסיות שחוו אסונות ברחבי העולם. "המחיר האישי כבד, אבל האנשים בארץ חדורי מטרה"
    26/02/2017 | יואל קנדלשיין

    לפני כשנתיים הפכו חייהם של תושבי מערב אפריקה לסיוט. זה החל בהתפרצות נגיף האבולה בגינאה, ותוך זמן קצר התפשט לממדי מגפה בגבולות שכנותיה, סיירה לאון וליבריה, שם מתו מהמחלה קרוב ל־10,000 איש, עד דעיכתה בתחילת 2016. אפריקה התמלאה באותה התקופה במשלחות סיוע, אחת מהן כללה את מתנדבי ארגון ישראייד (IsraAid), ארגון גג, המתאם את פעילותם של למעלה מ־14 עמותות וארגונים הומניטריים יהודים וישראליים, הפועלים ברחבי העולם.

    הכתבה מופיעה בגיליון פברואר של מגזין פורבס ישראל

    לרכישת הגיליון חייגו 077-4304645

    לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל

    לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עשו לנו לייק בפייסבוק

     

    מי שהיה שם תחת הדגל הזה הוא נבונאל גליק (30), שהפך מאז למנכ"ל הארגון, והספיק מאז הקמתו ב־2001 להפעיל למעלה מ־850 מתנדבים ב־39 מדינות, לחלק למעלה מאלף טונות של ציוד רפואי ולהכשיר אלפי מתנדבים מקומיים. "במהלך התפרצות וירוס האבולה בסיירה לאון, פרצתי שתי חוליות בגב לאחר שעזרתי בנשיאת גופות של קרבנות", הוא מספר. "הפציעה ריתקה אותי למיטה למשך חודשים ארוכים, ואחרי שקראתי כל ספר וצפיתי בכל סדרה אפשרית, הבנתי שהגיע הזמן להתרכז בניהול הארגון ובהכשרת דור חדש של מתנדבים".

    ישראייד נוקטת בגישה ייחודית בטיפול באסונות, שמזעזעים את כל עולמם של אנשים. בעקבות הצונאמי ואסון הכור הגרעיני ביפן, הבינו בארגון שגם לאחר המענה הראשוני, אי אפשר פשוט "להרגיש גיבור ולחזור הביתה בתחושה שהצלת את העולם", אומר גליק.

    במהלך אסון בקנה מידה גדול, ישנה חשיבות לאפקט המתמשך של הסיוע, העצמת השורדים שחוו את האסון ונטיעת תקווה מחודשת. "ביפן, למשל, לא צריכים רופאים, אבל כן חשוב היה לשקם את האמונה והלכידות החברתית של האנשים ולהציג בפניהם אפשרויות טיפול בחוויה הטראומטית. אבל משבר כזה הוא גם הזדמנות", מפתיע גליק. "הבדלים רבים, כמו מעמדות, נמחקים באירועים כאלו. ישנו גם תהליך של העצמה ואישוש ביטחונם של אנשים בעצמם ובאנשים אחרים".

    סטאז' בכלכלתה

    מצוקה, עוני ומחסור לא זרים לגליק שגדל במשפחה ייחודית למדי, שהטלטלה בין קצוות עולם. "הורי היו חלק מקבוצה של יהודים־קנדים, שעברו לדרום צרפת וייסדו קהילה מבודדת במטרה לחיות חיים משמעותיים ופילוסופיים", הוא מספר. זו לא היתה התחנה האחרונה.

    אביו של גליק, רב שפיתח עניין בפילוסופיה של דתות אחרות, העביר בהמשך את משפחתו להודו. "לא סתם, אלא לעיר הכי קשה - כלכתה", נזכר גליק. "זה היה ב־1996 - זה לא היה כמו הודו של היום, עם המעמד הבינוני וה־ווי פיי". כמו שמטיילים רבים למדינות העולם השלישי נוכחו לדעת, העוני כה קשה, שלהתמודדות איתו יש חוקים משלה. אביו של גליק, שהתנדב בקליניקה מקומית, הזהיר את בנו שלא לתת כסף לילדים המקבצים נדבות ברחובות. "הבנתי שהכסף הזה הולך לארגוני פשע", הוא מספר, "אבל כשאבי נזף בי על כך שנתתי בקבוק מים לילד מקומי, חשבתי שאם אפילו את זה אסור לי לתת, אז איך אפשר לנצח את המצב? אולי שבאמת אי אפשר".


    גליק. חשוף למצוקה מגיל צעיר | צילום: מיקי נועם אלון

    בסופו של דבר, משפחתו של גליק שבה לצרפת והוא נשלח ללימודים בפנימייה לילדי דיפלומטים. לאחר שסיים את לימודיו, החליט להתכונן ללימודי רפואה בקנדה - והחל תואר בביולוגיה באוניברסיטת מק'גיל היוקרתית במונטריאול, במקביל לעבודה במקצועות שונים ומשונים. "זו הייתה הפעם הראשונה שהבנתי שכסף לא רק נכנס", הוא אומר. "בפנימייה כולם היו מרקע כלכלי חזק ופתאום נכנסתי לחיים האמתיים. שנתיים לאחר התואר, הרגשתי שאני לא במסלול הנכון. לא התחברתי לאורח החיים האוניברסיטאי - האנשים שם היו בגילי, אבל עברתי וראיתי כל כך הרבה יותר מהם. לא התלהבתי ממסיבות, שתייה וסמים, זה נראה היה לי שטותי". כך החל גליק לחפש אחר פעילות עם ערך מוסף, ומצא לבסוף תכנית התנדבות בנפאל, מטעם ארגון תבל בצדק, שייסד הרב מיכה אודנהיימר.

    החלפת זהויות

    מוטיב הזהות החמקמקה חזר בחייו של גליק גם בנפאל. "מיד כשירדתי מהמטוס ידעתי שאני שייך לשם", הוא מספר. "נטמעתי לחלוטין בתרבות המקומית: הייתה לי בת זוג נפאלית ולמדתי לדבר את השפה באופן שוטף. חשבתי ששם אבלה את חיי, אולי אפתח גסטהאוס ברוח התנדבותית. נמצאתי בשלב הקסום ביותר כזר במדינה".

    אך ההתנדבות בנפאל הפגישה את גליק גם עם ישראלים רבים, ביניהם יותם פוליצר, שהפך בהמשך למנכ"ל משותף לצדו בישראייד. הפתיחות והחמימות של המתנדבים והמטיילים הישראלים במדינה הותירו עליו רושם עז, ולצד הזהות הנפאלית הטרייה, החל לטפח גם את זהותו היהודית־ישראלית. "קשה לגרום לקבוצה של אמריקאים זרים, למשל, ליצור אינטימיות ודינמיקה קבוצתית. הם הרבה יותר סגורים בתרבות שלהם", הוא אומר. "התפכחתי. הבנתי שאני לא יכול להיות נפאלי, גם אם אשאר במדינה כל החיים. הבועה התפוצצה".

    כך ארבע השנים לאחר שנחת בנפאל, החליט גליק לעזוב ולעלות לישראל. כאן הוא מצא מודעות רבה לנושאים הומניטריים בינלאומיים, ובמהרה מצא עצמו בישראייד. "לא קל לנהל חיים בין אסון לאסון", הוא מסכם, "המחיר האישי כבד, אבל האנשים בארץ מצוינים וחדורי מטרה - המשימה שלי היא שיהיו להם את הכלים הטובים ביותר".

    הכתבה מופיעה בגיליון פברואר של מגזין פורבס ישראל

    לרכישת הגיליון חייגו 077-4304645

    לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל

    לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עשו לנו לייק בפייסבוק


  • גלריות
    מדורים
    דירוגים
    ראשי