• סיליקון ואדי: כך נראית סצנת ההייטק הערבי הצומחת בישראל

    אם יש היום כותרת שמצליחה לאחד תחתיה ישראלים מבלי לעורר ויכוח היא "סטארט־אפ ניישן", אבל מי באמת נכלל בהגדרה הזו? בנצרת ו-ואדי ערה, ירושלים והנגב, חיפה ותל אביב: בפרויקט מיוחד בחנו כיצד תרבות היזמות הטכנולוגית מכה שורש במגזר הערבי
    06/07/2017 | יובל הירשהורן
    את הנס שקור פגשתי בבית קפה תל אביבי. שקור, אחד היזמים הערבים הבולטים בישראל ומוותיקי האקו־סיסטם הישראלי בכלל, אמנם מכיר את העיר היטב, לאחר שנים של מגורים ופעילות בה, אך היום הוא מגיע אל הפגישה מעכו, שם הוא מתגורר בשנים האחרונות.

    אפשר לומר שהוא צמח לצידו של האקו־סיסטם ההייטקיסטי בישראל, שבעיניו, הוא במידה רבה תולדה של מהפכת המובייל, שהחלה לחלחל כאן לפני כעשור. הכל התחיל בתל אביב כמובן, לשם החלו להגיע חברות גלובליות גדולות, שהביאו עימן את תרבות הנטוורקינג והקהילתיות. "היה לזה ניחוח בינלאומי וזה הרגיש מאוד חדש ומרענן", מספר שקור, כשהוא מתייחס לאחד מהאירועים שהגיעו לעיר ב־2008 , ה"מובייל מאנדיי" - קהילה בינלאומית ענפה של מומחים, מפתחים ובעלי עניין אחרים מתחום המובייל, שעורכת כנסים ואירועים ברחבי העולם. "זו היתה הזדמנות ראשונה לאנשים להתרועע, להציג רעיונות ולפתח רשתות. גם שחקנים ושותפים בינלאומיים התחילו להתעניין בסצנה המתפתחת הזו בישראל. אני זוכר את עצמי בסביבות 2009, מתחבר ובונה קשרים עם אנשים מכל העולם", הוא מספר.

    הכתבה מופיעה בגיליון יוני של פורבס ישראל

    לרכישת הגיליון חייגו 077-4304645

    לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל

    לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עשו לנו לייק בפייסבוק

    מתל אביב, אירועי המיט־אפ הללו זלגו מהר למדי אל הרצליה ומשם לירושלים, אך שם פחות או יותר זה נעצר והעניק לישראל את התואר "סטארט־אפ ניישן", שהדביקו לה דן סינור ושאול זינגר בספרם המפורסם שיצא לאור באותה השנה. אבל מי באמת נכלל בהגדרה הזו? כ־20% מאזרחי ישראל למשל הם ערבים; אז האם ה"אומה" בסטארט־אפ ניישן היא ישראל בכללותה או קומץ של הייטקיסטים יהודים שחיים ופועלים במרכז הארץ? בסופו של העשור הקודם אף אחד לא ציפה למצוא את התרבות החדשה הזו בפריפריה, ובוודאי שלא בישובים ערביים. "כולם התלהבו מזה אבל אף אחד לא רצה להרים את הכפפה", אומר שקור. וכך, ב־2012 הוא החליט שהגיע הזמן להביא את "מובייל מאנדיי" לנצרת, עיר שבה כבר החלה להתפתח סצנת הייטק מקומית. בשיתוף עם ארגון צופן (ארגון יהודי־ערבי המקדם שילוב ערבים ישראלים בהייטק, שכיום שקור משמש יועץ רשמי שלו) הוא הצליח לגייס מספר ספונסרים מקומיים, וכך יצא לדרך האירוע הראשון.

    רצה הגורל, ובתוך מספר חודשים נצרת חוותה רצף של אירועים נוספים מהסוג הזה ממש, כמו "סטארט־אפ וויקנד" (מותג בינלאומי שהוא סוג של האקטון), וארוחת בוקר עם המשקיע האגדי ג'ף פולוור. המומנטום הצליח לעורר קהילה חדשה ויצירתית בנצרת מהר מהצפוי.

    נצרת מתעוררת בחצי העשור האחרון והסצינה בה בנסיקה | צילום: Fotolia

    "כשאתה מצליח לעשות כזה דבר ולהרעיש עליו כמו שצריך, בפייסבוק ובאמצעים אחרים, אתה מצליח למשוך את תשומת הלב של הרבה מאוד אנשים שלא מכירים אותך. ככה אתה בונה את הקהילה. זה לא היה כינוס של ערבים. ביחד עם עוד חברים שהכרתי והצלחתי לגייס לאורך הדרך - אקדמאים, יזמים, אנשי מובייל מאנדיי־תל אביב ואחרים - הצלחנו ליצור רעש גדול. האירועים התחילו למשוך קהלים שונים מאוד, שלא הבינו איך יכול להיות ש־Waze, למשל, מגיעה להרצות בנצרת. ועל אף שההגעה שלה היתה שוֹק חיובי לעיר, ההשפעה על האוכלוסייה הערבית במקרים שבהם הבאנו ערבים מצליחנים שידברו באירועים היתה משמעותית בהרבה. היו כאלו, אבל הם לא היו מוכרים, וההפתעה של הציבור הערבי מהם היתה גדולה. אלה הדמויות לחיקוי שהיו חסרות", הוא אומר.

    שלט באמצע העיר

    חשוב להבין, בנצרת של 2008 עוד לא היתה תשתית אינטרנט ראויה, ועד להשקת היוזמה בשנת 2012 היו בעיר שלוש חברות הייטק בלבד (גליל סופטוור, אלפא אומגה ואמדוקס) וכ־30 מהנדסים ערבים. "זו הייתה שנת מפנה", אומר שקור. "נפתח אז בעיר פארק ההייטק החדש של סטף ורטהיימר, אנחנו התחלנו את המפגשים שלנו והאקטונים שונים התחילו להתכנס. נצרת היתה בשלה". היום יש בעיר מספר הולך וגדל של חברות הייטק, בהן ברודקום, מייקרוסופט, אמדוקס, סאן־דיסק ואחרות, ועובדים בה כאלף מהנדסים מקומיים. החשיפה ברשתות החברתיות ל"מובייל מאנדיי" מגיעה לכ־2,900 איש, ולכל אירוע מגיעים כ־80־70 משתתפים.

    "היום 25% מלומדי המקצועות הרלוונטיים להייטק בטכניון הם ערבים", מסכם שקור. "בין 2012 ל־2016 יותר מ־50% מהגידול במקצועות האלו בארץ הגיע מהאוכלוסייה הערבית. יש היום למעלה מ־4,500 מהנדסים ערבים שעובדים בתעשייה, אלף מהם בנצרת. כ־1% מכלל החברות בתחום בישראל ממוקמות בנצרת".

    לגישתו של שקור, הסיפור הוא לא נצרת, אלא החיבור שנעשה בה - להביא אנשים מתל אביב ומחיפה, מנצרת ומהגליל, מהאקדמיה ומהתעשייה, מעולם המובייל ומטכנולוגיות אחרות, ולחבר ביניהם באירועים. זה מה שמייצר אקו־סיסטם, לא הגיאוגרפיה.

    "בשנה האחרונה הצמיחה של ההייטק בנצרת בולטת אפילו יותר מבעבר", מספרת ג'ומאנה חכים, מנהלת פרויקט הצפון של מייקרוסופט ומנהלת סניף המחקר והפיתוח של מייקרוסופט בנצרת, שהוקם לפני שנה. "כשחברה בינלאומית כמו מייקרוסופט באה ומציבה את השלט שלה באמצע נצרת, יש בזה אמירה מאוד ברורה על הרצון שלה לשלב את הקהילה הערבית בהייטק הישראלי", היא אומרת. מייקרוסופט גם מכנסת סדרות של מיט־אפים בנצרת שעוסקים ביזמות (מה שהיא מכנה "Microsoft Academy"), כשאחת המטרות היא למשוך חברות גדולות נוספות להיכנס לאזור ולהשפיע עליו.

    עם קצת עזרה מ־8200

    גם המדינה מעורבת בניסיון להכניס את האוכלוסייה הערבית אל חיק האקו־סיסטם הישראלי. לשם כך למשל הוקמה בנצרת ב־2012 חממה עסקית, במסגרת פרויקט של משרד הכלכלה (וכיום בשיתוף המשרד לשוויון חברתי). תוך כדי פעילות פיתחה היוזמה גם מאיץ טכנולוגי, Hybrid, שקם ב־2015 במסגרת יוזמה משותפת עם עמותת בוגרי 8200, שמסמלת אולי יותר מכל את סצנת ההייטק הישראלית.

    "אנחנו לא ממתגים את המאיץ ככזה שפונה ליזמים ערבים בלבד, אלא כמאיץ שפונה לכל מיזם שיש בו לפחות מייסד ערבי אחד", מספר מנהל Hybrid, פאדי סוידאן, יליד נצרת ובוגר הטכניון. "המטרה היא ליצור שיתופי פעולה, וזה מצליח יפה מאוד: מאז 2015 השקנו כ־70 סטראט־אפים, ל־40 מהם יש כבר מימון, בעיקר דרך התוכנית המיוחדת של המדען הראשי לטיפוח המגזר הערבי", הוא אומר.

    היזמים באקסלרטור Hybrid. שילוב מנצח של יהודים וערבים | צילום: אסף ארז NBC

    סוידאן מספר כי לאחר שנים של עבודה בהייטק, מרבית שותפיו לספסל הלימודים החלו לחוש בשחיקה ולחפש את "הדבר הבא" שיעשו. זה עורר בו את ההבנה שישנה כאן קהילת יזמים עם יתרון וניסיון טכנולוגי משמעותי, שאפשר להתחיל לבנות סביבה משהו חדש. "ניסיתי רבות ליצור אקו־סיסטם בנצרת, כי חשבתי שזה הדבר שהכי יועיל ליזמים. אחרי הרבה ניסיונות הבנתי שהדבר הטוב ביותר הוא דווקא להתחבר לאקו־סיסטם הקיים בתל אביב, איפה שישנם הכסף, האנג'לים המשקיעים".

    סוידאן טוען שליזם הערבי יש בדרך כלל אופי יותר טכנולוגי ופחות עסקי. "את זה מביא איתו לרוב המייסד השותף היהודי. למייסד השותף הערבי, שהוא לא דמות ידועה באקו־סיסטם התל אביבי, קשה מאוד להשיג השקעות. השילוב עם היזם היהודי מקל עליהם, ובמיוחד כשאנחנו שותפים, עם השם של עמותת בוגרי 8200 מאחורינו", מסביר סוידאן את הרציונל שעומד מאחורי הנטייה למיזמים מעורבים. "בגלל זה הייבריד מקיימת את כל הפעילויות שלה בתל אביב או בחיפה. כשיזם שלנו מגיע לדבר במיט־אפ כזה, אז הערביוּת שלו היא לא העניין - מתייחסים אליו כאל מומחה לנושא".

    לערבים, מערבים ובערבית

    העין הפקוחה אל עבר המיינסטרים הישראלי היא רק גישה אחת לעידוד הייטק ערבי בארץ. מולה בולטים גם ניסיונות של התכנסות בתוך החברה הערבית פנימה, במטרה לעורר בתוכה את הכלים היזמיים והטכנולוגיים באופן "אוטונומי"; זה ההבדל בין מי שמדברים במונחים של ביצועים - השמֹה, גיוסים, היכרויות, פתיחת עסקים ואלמנטים נוספים שאפשר לכמת - לעומת מי שמדברים במונחים של מהפכה - שינוי תודעתי, הקניית אמונה עצמית ותחושת מסוגלות.

    "המטרה ארוכת הטווח של חאסוב היא לייצר שינוי חברתי וכלכלי בקרב האוכלוסייה הערבית דרך יזמות וטכנולוגיה", מספר חסן אבו שעלי, על קהילת היזמים הערבית שייסד. "יתר המטרות הקטנות - חשיפה, העצמה, חניכה - הן כולן אבני בניין כדי להגיע אל מטרת העל הזו. חלק מזה, זה לחשוף אנשים לטכנולוגיות חדשות ולעורר בהם את הנכונות לשלוח את ילדיהם אל ענפי הטכנולוגיה. חלק אחר זה ממש להעניק כלים. חלק שלישי הוא להקים מבנים פיזיים שיהוו מרכזים קהילתיים־יזמיים של ממש, שסביבם תוכל הקהילה להתפתח".

    אבו שעלי (26) החל את דרכו היזמית במרפסת בית הוריו בכפר בוואדי ערה. "עברתי מהכפר לתל אביב בגיל 22 כדי לעבוד", הוא מספר. "אתה נדהם מכמות המיט־אפים ומהאקו־סיסטם. אחר כך אתה חוזר לכפר בסוף השבוע ואין שם כלום. אני וחבר שעבר איתי לעיר שמנו לב שבתל אביב כל אחד הוא 'יזם', או 'Co-founder'. בוואדי ערה יש אנשים שעובדים בהיי־טק, אבל מבחינה תרבותית־חברתית לא קרה שם כלום".

    אבו שעלי ושותפו, רביע זיוד, החלו לעבוד על יוזמה טכנולוגית משל עצמם בסופי השבוע, כשהיו שבים לכפר. "ישבנו אצל ההורים שלי במרפסת, צילמנו את עצמנו עובדים והעלינו לפייסבוק, ומיד קיבלנו תגובות חיוביות", הוא מספר. "שבוע לאחר מכן הצטרף אלינו אחד המגיבים. אחרי חודש וחצי כבר התכנסו במרתף הבית 25 אנשים שישבו ללמוד יחד. עם הזמן מיסדנו קבוצת למידה עצמית. היה שם מגוון גדול של אנשים, חלק מהם כבר היו מהנדסים שרצו ללמוד נושא חדש, חלק היו תיכוניסטים שרצו להתמקצע במדעי המחשב", הוא נזכר.

    חסן אבו שעלי ורביע זיוד בכנס סטארט-אפים באיסטנבול

    "עשינו יותר מ־60 מפגשים שבועיים כאלו ואז החלטנו שאנחנו רוצים לעשות אירועים קהילתיים ולחשוף אליהם כמה שיותר אנשים. התחלנו לארגן כנסים קטנים שהצלחנו להביא אליהם יזמים מתוך הקהילה שיספרו על הפעילות שלהם. המטרה הייתה לעבור בכל פעם מיישוב ערבי אחד לאחר, ובכל אחד מהם להביא יזמים ערבים טכנולוגיים בני המקום, כדי להציג לקהילה מודלים לחיקוי. המפגשים עצמם התנהלו בערבית", הוא מוסיף.

    "כשהבנו שקהילת הסטודנטים מתקשה להגיע לכפרים בכל סוף שבוע, החלטנו לקיים מפגשים בתוך הקמפוסים ולהביא לשם מומחים מהתעשייה. הוצאנו את זה לפועל בטכניון ב־ 20 מפגשים, שבמסגרתם, המשתתפים, במקביל ללימודים הרגילים, לקחו חלק בתוכנית לימוד של ארבע שעות שבועיות ובסוף השיקו פרויקט. לאורך הדרך ליוו אותם מנטורים. עיקר קהל היעד היה מהנדסים ואנשי מדעי המחשב, והתחומים היו מתקדמים מאוד, כמו למשל למידת מכונה". זו הייתה תחילתה של חאסוב.

    מאז, הקהילה סחפה אחריה כבר אלפי חברים מרחבי הארץ, בעיקר מאזור ואדי ערה, והגיעה לכמה הישגים מרשימים מאוד. "במאי 2015 התקיים פסטיבל חאסוב, שהיה האירוע הטכנולוגי הכי גדול עד אז בחברה הערבית ששילב יזמים ואנשי טכנולוגיה. היו באירוע בני המשפחות, כמובן, אבל גם נציגים של חברות גדולות, כמו אינטל ומארוול, ויזמים מהחברה הערבית". האירוע התקיים מאז שלוש פעמים, ואם באירוע הראשון (בערערה) נכחו כאלף איש, בשנה שלאחר מכן (בשפרעם) כבר פיצלו המארגנים את הפסטיבל לשני ימי פעילות כדי לעמוד בעומס.

    לומדים חשבון - ומחשבים

    כעת עתידה חאסוב להקים חממה טכנולוגית ראשונה בוואדי ערה Hasub Innovation and Technology Center")") שתשמש אותה גם כמשרדים רשמיים. "זה פרויקט חברתי־תרבותי וטכנולוגי־יזמי בעת ובעונה אחת", אומר אבו שעלי על הניסיון הממשי הראשון של העמותה לצאת מגבולות סצנת המיט־אפים, ולייצר תוצר גשמי. עיריית ערערה תומכת במיזם.

    אבו שעלי לומד כיום בעצמו במרכז הבינתחומי בהרצליה, במסלול לתקשורת אינטראקטיבית ועיצוב מוצר. לפני שנתיים הוא גם הצטרף לצוות המחקר שפועל במרכז ועוסק ב"למידה משמעותית", בשיתוף עם עמותת בוגרי MIT. במסגרת זו הוא הקים את פרויקט המחקר שלו - מיזם שמשלב בין פעילות חברתית, לטכנולוגיה ולעיצוב מוצר - פרויקט אבתכאר ('המצאה' בערבית). "אבתכאר היא סוג של מכון ללימוד יצירה טכנולוגית לילדים ובני נוער", הוא מספר. "אם בחאסוב הדגש הוא על יזמות ותעסוקה, כאן הדגש הוא על חשיפה של שכבות גיל צעירות יותר לתחום. המהות היא אמנם טכנולוגיה, אבל לא רק. יש כאן גם השפעות חברתיות עמוקות יותר, ששואלות את רוח העשייה של תנועות כמו ה־Maker Movement העולמית".

    המיזם אושר על ידי משרד החינוך ומוציא אל הפועל שלוש תוכניות לימוד במסגרת תוכנית אתגרים, בשלוש מועצות מקומיות (ערערה, באקה אלע'רביה ואום אלפאחם), בגילאי יסודי עד תיכון. המורים הם סטודנטים שמממנים כך את לימודיהם. הכסף מגיע מהמועצות וממשרד החינוך, ולילדים עצמם השירות ניתן בחינם. כפי שזה נראה כרגע, אזור המשולש לא יהיה המקום היחיד שבו תפעל התוכנית, כשראשי רשויות רבים מהמגזר כבר פנו אל אבו שעלי בבקשה להרחיב אותה גם אליהם.

    חיפה־דובאי

    המתח שבין התמקדות בחברה הערבית ובין התערבבות באקו־סיסטם הכל־ישראלי, הוא סוגיית מיקרו, שמשקפת מתח גדול וסבוך עוד יותר. להייטק הערבי בישראל יש יתרון (שהוא גם חיסרון) ייחודי לו: הקשר החברתי־תרבותי עם העולם הערבי. מצד אחד, ליזם הערבי בישראל יש יתרון בגישה להון ולמשאבים של העולם הערבי. מנגד, הקשר הזה עשוי להקשות עליו להשתלב באקו־סיסטם המקומי ולגייס הון מחלק מהמשקיעים היהודיים והמערביים. אך גם את הפלונטר הזה יש מי שפותר בהצלחה מעוררת פליאה.

    ליזמים ערבים בישראל יש גם יתרון - חלון אל המזרח התיכון. חיפה-דובאי | צילום: Fotolia

    ד"ר מחמוד כיאל למד רפואה בירושלים ובמשך כ־10 שנים עבד כרופא משפחה. בשנת 2008 התמודד על ראשות המועצה המקומית ביישובו בצפון - ג'דידה מכר (22 אלף תושבים). אף שלא נבחר, בסופו של דבר, הריצה הזו השתלמה לו מאוד. בעזרת הצוות שניהל את קמפיין הבחירות שלו, החליט כיאל לנסות את מזלו כיזם.

    "כל הזמן הייתה לי עין אחת על תחום הרפואה, אבל גם עין אחת על תחום האינטרנט בעולם הערבי", הוא מספר. "משם בא לי הרעיון להקים אתר אינטרנט רפואי". מי שמחפש מקור להשוואה יכול, למשל, לחשוב על האתר האמריקאי המפורסם WebMD.com. "חשבתי לעשות את ה־WebMD של העולם הערבי". כיום, זו כנראה ההגדרה הטובה ביותר לאתר שלו - WebTeb.com ("טיב" בערבית משמעותה רפואה). כיאל גייס עד מהרה סכום של כמיליון דולר ממשקיעים שונים (בעיקר מרמאללה), וכיום, לאחר כשש שנים, החברה התרחבה מאוד ומחזיקה שלושה סניפים בפיזור יוצא דופן במיוחד - במרכז מת"ם בחיפה (8 עובדים), ברמאללה (14 עובדים) ובדובאי (5 עובדים והצוות הניהולי הבכיר).

    לחברה יש הסכמים עם מספר מוסדות מובילים בעולם בתחום הרפואה, מאוניברסיטת הארוורד ומהמרכז הרפואי MAYO CLINIC במינסוטה, ארה"ב, דרך משרד הבריאות הבריטי ועד לארגון הבריאות העולמי. במסגרת הסכמי הרישיון הללו, צוותי האתר לוקחים מהם תוכן, מתרגמים ומתאימים אותו אל העולם הערבי. לצד זאת, לאתר יש גם צוות כתיבת ועריכת תוכן עצמאי.

    אפשר להגדיר את האתר כגוף התוכן המקוון המוביל בעולם הערבי בתחום הרפואה, גם מבחינת היקפי התוכן ובעיקר מבחינת כמות המשתמשים. בפייסבוק נהנה האתר מכמות עצומה של עוקבים, למעלה מ־6.7 מיליון; לשם הפרופורציה - לענקית תוכן אינטרנטית אחרת שצמחה בישראל - Wix - יש קצת יותר מ־3.4 מיליון עוקבים ברשת החברתית. "אני לא מכיר עוד חברה שגדלה פה בארץ ויש לה כמות כזו של עוקבים", אומר כיאל. "באתר מבקרים מעל שמונה מיליון איש מדי חודש".

    איך קרה שיוזמה מהסוג הזה - אתר תוכן, בסופו של דבר - הצליחה כל כך? סיבה מרכזית היא העובדה שבעולם הערבי יש מחסור משמעותי בתוכן איכותי ומהימן, ולא רק בתחום הרפואה. "אחת הסיבות לכך היא ההגנה על זכויות יוצרים וקניין רוחני בעולם הערבי, שלא זוכה לאכיפה טובה. בזמנו גם לא היו הרבה השקעות בתחום, אבל כיום כבר יש יותר", הוא מתאר, ומוסיף כי בכל זאת, "זה עדיין פחות ממה שאפשר לצפות משוק שיש בו כ־180 מיליון משתמשי אינטרנט".

    כל מיני טריקים

    כיאל מתאר את ההצלחה של החברה כדבר טבעי לחלוטין, ובכל זאת, אם עוצרים לרגע ולוקחים בחשבון את העובדה שמדובר ביזם ישראלי, עם סניף אחד בחיפה ושניים בגדה ובמפרץ הפרסי, ואת העובדה כי המימון למיזם הוא ברובו פלסטיני וערבי, מבינים מיד שלא מדובר בפרויקט פשוט כפי שנדמה.

    ראתב ראבי, מייסד משותף של ארגון JEST, שעוסק בטיפוח האקו־סיסטם במזרח ירושלים, מחדד את הנקודה: "בכל הקשור להייטק הערבי, העולם הערבי סוגר את עיניו, אוזניו ופיו. מאות קשרים מתקיימים עם משקיעים מרחבי העולם הערבי, והדממה מצדם מחרישת אוזניים. היעדר התמיכה ותשומת הלב מונָעים ללא ספק ממניעים פוליטיים. מרבית היזמים הפלסטינים ממזרח ירושלים, שכבר הצליחו להבטיח לעצמם השקעות מהעולם הערבי, נאלצים להעתיק את מקום מושבם למקומות כמו עמאן או דובאי. הרילוקיישן ללא ספק פוגע בבניית אקו־סיסטם מתפקד".

    כיאל מסביר, כי המקרה שלו שונה מכיוון שהאתר מספק ערך שהקהל הערבי רוצה, "וזה הדבר הכי בסיסי בכל פעילות יזמית". ויחד עם זאת, הוא מודה כי הוא אינו נוטה לשווק את החברה כישראלית. "זו חברת אינטרנט ערבית שיושבת גם בישראל, כמו חברות רבות אחרות שפועלות בעולם".

    כיאל הוא לא הראשון שהקים חברה בישראל שבהמשך דרכה הצליחה לבסס פעילות עשירה מול העולם הערבי, אבל - וזה אבל משמעותי - רוב החברות הללו נאלצות לפעול דרך סניפים במדינות צד שלישי, תוך טשטוש משמעותי של הזהות הישראלית שלהן. פאדי סוידאן, למשל, יודע לספר כי השקעות הון מהעולם הערבי אכן מגיעות אל חלק מהחברות, אבל אלו "נאלצות לעשות כל מיני 'טריקים' כדי לקבל את ההון הזה, כי המשקיעים לא רוצים להשקיע בחברות שרשומות בישראל. בסופו של דבר - הם יודעים מאיפה מגיעים היזמים".

    "אני לא משקר", מחדד כיאל ומסביר כי במדינות הערביות שבהן החברה פעילה, "התדמית הכללית של החברה היא לא ישראלית. שם זה לא הסיפור של 'היזם ישראלי', אלא של 'אדם מוכר'".

    וכיאל באמת מוכר במדינות המפרץ. הוא קיבל לאחרונה את פרס האפליקציה הטובה ביותר בשפה הערבית מהאמיר של כוויית, את פרס "ערוץ המדיה החברתית המשפיע ביותר בעולם הערבי" לשנת 2015 מראש ממשלת האמירויות ופרס נוסף מהאמיר של דובאי. הוא גם משתתף לעתים בכנסים של הליגה הערבית בתחום הבריאות.

    היום, אגב, כיאל כבר עובד על מיזם חדש בשם וִקַאיה ('מניעה' בערבית), שמפתח מערכת בינה מלאכותית לשיפור היענות האוכלוסייה למניעה של מחלות כרוניות, ונהנה ממימון של המדען הראשי.

    ד"ר מחמוד כיאל, מייסד WebTeb "ה־WebMD של העולם הערבי" | צילום: אריק סולטן

    עיר אחת - שתי קהילות

    אם יש מקום שבו המתחים הללו בולטים יותר מכל הוא, כמובן, מזרח ירושלים. MadeinJLM היא עמותה שהוקמה בשנת 2012 כדי לתמוך, לחבר ולהקים קהילת סטארט־אפ ויזמות בירושלים רבתי. העמותה, יחד עם ארגונים וקהילות נוספים שפועלים ברוח זו בחמש השנים האחרונות, חתומים על הצמיחה המהירה והמאסיבית של האקו־סיסטם היזמי בבירה. אך מנהלת הפיתוח העסקי של העמותה, רייצ'ל ווגנר־רוזנצוייג, אומרת, שאחת הבעיות המרכזיות עם פיתוח היזמות במזרח העיר היא העובדה שרבים מהאוכלוסייה באזור נוסעים מדי יום לעבוד ברמאללה (ממש כשם שהייטקיסטים ישראלים תושבי ירושלים נהגו עד לאחרונה לעבוד בעיקר בתל אביב).

    "אנחנו מאוד רוצים שערביי העיר יבואו לאירועים שלנו, שפתוחים לכולם. ברגע שנקבל פנייה מגורמים במזרח העיר שברצונם לכנס מיט־אפ של יזמים בשיתוף מקביליהם מהצד המערבי, אנחנו נשמח לעזור. אנחנו מאוד רוצים שיתוף פעולה כי זה יעזור לכולם", היא אומרת.

    בצדה המזרחי של העיר ממלא את הפונקציה הזו ארגון אחר - JEST (Jerusalem Entrepreneurs Society and Technology), שנוסד לפני כשנתיים על ידי האני עלמי (שהוא גם אחד מחברי הוועדה המנהלת של MadeinJLM) וראתב ה. ראבי. מטרת הארגון היא להעצים ולעורר אקו־סיסטם במזרח העיר, שיתמוך ביזמים המקומיים ויסייע להם להתמודד עם האתגרים שניצבים מולם. הארגון משמש גם כחממה ומספק חללי עבודה ליזמים, תוכניות אינקובציה ופעילות אקסלרטור. כעשרה סטארט-אפים מזרח ירושלמיים מייסודם של ערבים תושבי העיר נהנים מתמיכת הארגון. הם עוסקים בתחומים שונים ומגוונים, מחילופי כרטיסי ביקור עסקיים, דרך תוכן בערבית לרשתות החברתיות ופיתוח אפליקציות חינוכיות בערבית, ועד פתרונות לייעול הזמנות מזון והשכרת רכב.

    הכתבה מופיעה בגיליון יוני של פורבס ישראל

    לרכישת הגיליון חייגו 077-4304645

    לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל

    לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עשו לנו לייק בפייסבוק

    ככלל, שני חלקי העיר מופרדים גם בכל הנוגע להשקעות - משקיעים פלסטינים נמנעים מלהשקיע בעסקים יהודיים ולהפך - ואין ספק שהדבר קשור לשיקולים פוליטיים. יחד עם זאת, פרויקט של הסוכנות האמריקאית לפיתוח בינלאומי (USAID) שהסתיים בדצמבר האחרון - X־Smart - הוביל להקמת כ־10 סטארט־אפים משותפים, יהודיים־פלסטיניים, בגדה המערבית ובירושלים. לאחר סיום הפרויקט, המשיך ראתב, ביוזמה פרטית ועצמאית משלו, ללוות את החברות ולסייע להן.

    עניין של גיאוגרפיה

    הפערים התרבותיים, החינוכיים והכלכליים, אינם קיימים רק בירושלים - בין חלקה המערבי־יהודי ובין חלקה המזרחי־ערבי, פערים משמעותיים קיימים גם בתוך המגזר הערבי עצמו ובאים לידי ביטוי בעיקר כאשר משווים את הדרום והצפון.

    באר שבע, בירת הדרום, מובילה כיום שינוי משמעותי מאוד בכל הנוגע למיצוב האזור על מפת ההייטק הישראלית. פארק הסייבר החדש שנבנה בפאתי העיר, מחויבות הממשלה והעירייה לפיתוח התחום, פריחתה של אוניברסיטת בן גוריון ומעבר בסיסי צה"ל - בהם גם יחידות טכנולוגיות במובהק כמו חיל התקשוב והמודיעין - לדרום, כל אלו משנים את האזור "ומהווים תשתית משמעותית להקמה של מיזמים חדשניים", אומר לנו יואב צרויה, מנהל הפעילות של קרן JVP בבאר שבע.

    בפארק הסייבר יש היום מעל 2,000 עובדים, לאחר כשלוש וחצי שנות פעילות בלבד. JVP למשל משקיעה ב־11 חברות שהחלו את דרכן בפארק. אך אולי דווקא בשל ההתמקדות בתחום הסייבר, שמזוהה עם יישומים ביטחוניים, קשה לדבר עדיין על כניסה וייצוג של המגזר הערבי לסצנה המתפתחת הזו. "יש פה חשדנות הדדית", אומר אריאל דלומי, מנכ"ל משותף של ארגון אג'יק - מכון הנגב. "יחד עם זאת, יש גם קבלני משנה בדואים שעובדים עם הצבא בתחומים שונים, למשל של תשתיות".

    אג'יק פועלת בין היתר כדי לעודד כניסה של בני המגזר הבדואי לפארק הסייבר בכלים העסקיים שעומדים לרשותם כבר היום - כנותני שירותים שונים (נניח הסעדה). אך אין ספק שהאסטרטגיה המשמעותית ביותר כאן היא הגדלת מספר הסטודנטים הבדואים בפקולטות הרלוונטיות באוניברסיטאות. לא רק זאת, "בגלל מצבה החמור של מערכת החינוך במגזר, גם חוסר השליטה באנגלית ובעברית מהווה לא אחת מחסום בפניהם", מוסיף דלומי.

    "כדי לשלב את האוכלוסייה הערבית בדרום בתעשייה יש צורך לאתר את הסטודנטים המתאימים עוד לפני גיל תיכון, ולתת להם הכשרה מתאימה במהלך לימודיהם בתיכון כדי שיגיעו ללמוד תחומים טכנולוגיים באוניברסיטה", אומר פרופ' ג'יהאד אל סאנע, ראש המחלקה למדעי המחשב באוניברסיטת בן גוריון. "זו המטרה של בית הספר עהד למדעים ביישוב חורה, שהוא בית ספר אזורי שלוקח, על סמך בחינות מיון, תלמידים שיש להם פוטנציאל מדעי מצוין ונותן להם הכשרות בתחום". בבית הספר לומדות כיום שכבות ט'־י"ב והוא פועל מאז 2009. שיעור ההצלחה שלו בבחינות הבגרות עומד על 97.5%.

    ג'ומאנה חכים, מייקרוסופט נצרת; פרופ' ג'יהאד אל סאנע, אונ' בן גוריון (צילום: דני מכליס)

    "עד לאחרונה רוב בוגרי בית הספר פנו ללימודים גבוהים בתחום הרפואה, אבל בשנה־שנתיים האחרונות אנחנו עושים קמפיין נרחב לעידוד המוטיבציה ללימוד מדעים והנדסה", מספר אל סאנע ומוסיף, כי היוזמה נושאת פירות וכי ניכר מעבר לכיוון תחומים, כמו מדעי המחשב, הנדסת תוכנה, מערכות מידע והנדסת חשמל - כולם רלוונטיים לשילוב האוכלוסייה בחברות ההייטק.

    ארגון עהד ('ברית' וגם 'תקופה' בערבית) הוא שהקים את בית הספר בשיתוף עם מועצת חורה. "כמו שאנחנו מאמינים שמינוף הדרום בכלל יבוא דרך מדע וטכנולוגיה, כך הארגון, שבו אני חבר, מאמין שגם מינוף החברה הבדואית יבוא דרך השכלה בתחומים הללו", אומר פרופ' אל סאנע. "זה יכול גם לסייע לצאת מהמצב הסוציו־אקונומי הנמוך, וגם להוות זרז לשילוב בחברה הישראלית בכלל".

    גם בעמותת אג'יק מזהים כך את התמונה. "צוואר הבקבוק של ערביי הצפון הוא הכניסה של בוגרי המוסדות להשכלה גבוהה אל חברות ההייטק. בנגב צוואר הבקבוק הוא להצליח להגיע ללימודים שרלוונטיים לתחום", מסביר המנכ"ל דלומי. כדי להתמודד עם התופעה, באג'יק ("אני בא לקראתך" בערבית) פיתחו תוכנית בשם ברידג'טק, שמסיימת כיום את השנה הראשונה לפעילותה. "התוכנית לוקחת תלמידים בוגרי תיכון ובמשך שנה משלימה להם לימודי חמש יחידות במתמטיקה, אנגלית ועברית. אנחנו מאמינים שתוכנית כזו, שמשלבת גם התנדבות בקהילה, יכולה לסגור את הפערים. יחד עם זאת, אין תיקונים מהירים. יש פה סגירת פערים שתיקח כמה שנים".

    דרושה קהילה

    "הפעילויות היזמיות באזור הדרום, ובפרט במגזר הערבי, הן יותר חברתיות מטכנולוגיות", מסבירה ד"ר יסמין אבו פריחה, מנכ"לית ג'נסיס, יוזמה להפחתת השכיחות של מחלות גנטיות באוכלוסייה הבדואית באמצעות בדיקות מקדימות. "יש במגזר מגוון רחב של יוזמות כאלו, שמבוססות על מודלים כלכליים חדשניים, אבל רובם לא עוסקים בהייטק".

    תמונה דומה קיימת גם בחיפה, כפי שמתארת ד"ר גלית רנד, מנהלת אגף תכנון אסטרטגי ומחקר בעירייה. "היזמות החברתית בחיפה די פורחת, אבל היזמות הטכנולוגית היתה זקוקה ליותר עזרה". אחת הסיבות לתופעה הזו היא שלמרות הסביבה הטכנולוגית, לא התפתחה בעיר קהילת הייטק חזקה. "אני הכרתי רבים מהיזמים הטכנולוגיים בעיר בנפרד, כשכל אחד מהם ביקש לבחון כיצד יכולה העירייה לסייע לו, אבל לרוב הם עצמם לא הכירו אחד את השני ולא אחת גם חפפו בתחומי הפעילות שלהם. לכן הקמנו את פורום היזמות החיפאי, שמורכב מגורמים שונים באקדמיה ובמגזר הפרטי, מטעם חברות גדולות, כמו מייקרוסופט, אינטל, IBM PHILIPS ואחרות, שהפכו לספונסרים. הפגשנו כך את כל מי שהקימו אקסלרטורים, חממות, קהילות יזמים, וחשבנו יחד איך אפשר לבנות זירה משותפת".

    בניגוד לבאר שבע, בחיפה כבר יש מתחם טכנולוגי עצום, במבואותיה הדרומיים. פארק התעשיות מת"מ משתרע על שטח של כ־240 דונם וכולל כ־240 אלף מ"ר של מבנים המושכרים לחברות הטכנולוגיה המובילות בעולם (אינטל, אלביט, אפל, גוגל, IBM, מיקרוסופט, יאהו, פיליפס ואחרות). אף שהפארק מקנה לה יתרון יחסי בכל הנוגע לנוכחות של חברות גדולות, העובדה שהוא מוקף בחומות ומרוחק מלב העיר מונעת ממנו להשפיע ולייצר קהילת הייטק של ממש. עד היום חיפה לא הצליחה לגרום ל־44 אלף הסטודנטים שלומדים בה מדי שנה ליצור בה סטארט־אפ ויזמות, וכעת "המטרה היא לספק מענה גם לשלבים הראשוניים של חברות", אומרת ד"ר רנד.

    בעירייה התחילו "לייעד את אזור העיר התחתית לתחום הסטארט־אפ, כי הוא ממילא היה בעיצומו של תהליך התחדשות עירונית באמצעות השכלה גבוהה", מסבירה ד"ר רנד. "הגדלנו גם את מספר המיט־אפים בעיר בכלל, ובעתיד אנחנו שואפים לשים דגש על תחום הציוד הרפואי וטכנולוגיות רפואיות, כי בתחום הזה יש לנו יכולת לתרום הרבה, בשיתוף המרכז הרפואי רמב"ם, חברות מת"ם והטכניון".

    מחכים לאקזיט

    אך כאחת הערים המעורבות הגדולות בארץ, חיפה היא גם קרקע פורה ליזמות ערבית - שוב, בשונה מאוד מהדרום. "אנחנו עובדים בימים אלו על הקמת תוכנית יזמות ואקסלרטור ייעודיים לקהילה הערבית, בראש ובראשונה לתושבי העיר", אומרת ד"ר רנד. יחד עם זאת, "חיפה רואה עצמה כבירת המטרופולין ולכן היא יכולה לתת מענה גם לאוכלוסייה ערבית שתגיע אליה מכל אזור הצפון". המטרה היא לפתח מציאות שתשרוד בכוחות עצמה ולא להישען על מימון ממשלתי. כמו בנצרת, גם כאן אינטל ומייקרוסופט בולטות כחברות שמעוניינות לתת מענה גם לקהילה הערבית בעיר, והן יכולות להוות מקורות מימון נוספים.

    כדי לייצר קהילה של ממש, עיריית חיפה מיפתה את סצנת ההייטק הקיימת בעיר

    "חברות כמו ICQ שפרצו את הדרך לפני כחצי יובל התחילו לאט־לאט לעשות חשק לכולם במדינה לעשות הייטק. אני מאמין שחברות ערביות יעשו את זה עוד יותר מהר, משום שהיום כבר יש כאן אקו־סיסטם ונוכחות משמעותית של חברות בינלאומיות", אומר איציק פריד, שותף מנהל בקרן הון הסיכון Takwin (טקויין, שמשמעותה גם "יצירה" וגם "הכשרה" בערבית), שבהקמתה שותפות שתיים מהקרנות הגדולות בארץ - JVP של ח"כ אראל מרגלית, ופיטנגו, של חמי פרס. הקרן, שהוקמה על ידי התעשיין עמאד תלחמי, לשעבר בכיר בדלתא גליל, משקיעה בסטארט־אפים במגזר הערבי. "הקרקע לצמיחה של הסטארט־אפים הערביים היא הרבה יותר פורייה", מסביר פריד.

    אז למה ההייטק הערבי בישראל בכל זאת נותר מאחור? "יש לזה כל מיני סיבות, אבל לדעתי הסיבה העיקרית היא המיקום הגיאוגרפי של הערבים בפריפריה", אומר פריד. "להבדיל מיהודי, שאם יש לו זיקה לתחום הוא ימצא את עצמו בסופו של דבר במרחב שבין הרצליה לתל אביב, הערבים שלומדים בטכניון יחפשו לרוב עבודה בצפון. מעטים יעברו לאזור המרכז. חיפה היא עיר נהדרת, מעורבת באמת - בלי סיסמאות, היא מאוד נגישה מבחינת תחבורה לגליל ולכפרי המשולש, היא עיר אוניברסיטאית וגם יש בה כבר הרבה מאוד הייטק". זו הסיבה שהקרן בחרה להתמקד בחיפה, שם היא גם פתחה בבניין המשרדים שלה בעיר התחתית חללים שמאפשרים לחברות שלה גם לשבת אצלה ולפעול משם.

    "בסוף, ברוב החברות שלנו קרה באופן טבעי שיש שיתוף פעולה בין יזמים יהודים לערבים, ולא בכוונת מכוון. לדעתי, בעוד עשר שנים עובד ערבי בחברת הייטק או יזם ערבי ייראו לנו כדבר טבעי ולא מיוחד בעליל", מסכם פריד. "אחרי שיהיו כאן אקזיט אחד או שניים של סטארט־אפים ערבים זה יתחיל לקרות. זה החזון שלי לגבי ההייטק הערבי בעוד כמה שנים".

    הכתבה מופיעה בגיליון יוני של פורבס ישראל

    לרכישת הגיליון חייגו 077-4304645

    לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל

    לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עשו לנו לייק בפייסבוק

  • גלריות
    מדורים
    דירוגים
    ראשי