• 45 שנה אחרי מינכן: כיצד זוכר העולם את אסונות היהודים בגרמניה?

    השבוע זכה העבר המורכב של העם היהודי, מדינת ישראל וגרמניה לשתי נקודות ציון חשובות: אנדרטת זיכרון לטבח ספורטאינו במינכן ותערוכה מפורטת על לכידת אייכמן ומשפטו בניו יורק. המסר לעולם כולו: לימדו ולמדו את הלקחים, במיוחד היום, ויפה שעה אחת קודם
    06/09/2017 | לי איגל, ג'יין לוור

    עבר מורכב מאוד יש לעם היהודי, גם לאחר הקמת מדינת ישראל, עם גרמניה. למרות הרושם כי תנועות ניאו-נאציות מתעוררות לאחרונה ברחבי העולם ביתר שאת, וכי הכחשת שואה הופכת לכמעט נורמה במדינות מסוימות, אין ספק שאסון השואה נחקק היטב בזיכרון העולמי. לצערנו, נרצחים יהודים על אדמת גרמניה הצליחו לחדור אל מרכז הבמה העולמית גם 25 שנה לאחר הקמת המדינה - כשטרוריסטים מארגון ספטמבר השחור טבחו 11 ספורטאים ישראליים באולימפיאדת מינכן, 1972.

    (מימין) אחד מרוצחי מינכן, אדולף אייכמן

    הזיכרון היהודי והזיכרון הישראלי של האירועים הללו חשובים, אבל מה מוטמע בזיכרון העולמי? אילו מטרות משרתים מפעלי הזיכרון לאירועים כאלו, והאם הגופים שזו אחריותם כלפי אוכלוסיית העולם כולו, מאמצים את הלקחים שיש ללמוד או בורחים מהם?

    ההתחמקות של הוועד האולימפי

    אנדרטת קבע לזכר "טבח מינכן" נחנכה השבוע במקום שבו נערכו המשחקים האולימפיים של 1972. כעת, משהממשלה הגרמנית ופקידיה מציגים מחווה שאינה משתמעת לשתי פנים לזכר 11 חברי המשלחת האולימפית הישראלית שנרצחו אז בידי מחבלים, במהלך המשחקים, הגיע הזמן שגם הוועד האולימפי הבינלאומי יעשה דבר דומה.

    פתיחת אנדרטת הזיכרון במינכן מגיעה 45 שנה בדיוק לאחר שחברי ארגון ספטמבר השחור הסתננו אל תוך הכפר האולימפי והטילו מצור על הדירות שאוכלסו בידי הספורטאים הישראלים. שם, הם לקחו את הנציגים האולימפיים הישראליים כבני ערובה. שעות לאחר מכן, שדר הספורט של רשת ABC, ג'ין מק'קי, שהנחה בשידור ישיר את האירועים, דיווח לבני משפחות החטופים ולשאר העולם ש"החששות הגדולים ביותר שלנו התגשמו ... כולם אינם".

    במרוצת הזמן הוועד האולימפי הבינלאומי הקדיש מספר אירועים לזכר נרצחי מינכן. דרך אחת לנצור אותם הייתה ההכרה בטבח כחלק מהסיכום הרשמי של אירופי אולימפיאדת 1972. המאמץ האחרון ביותר שנעשה על ידי הוועד בתחום - קיום טקס בכפר האולימפי לקראת משחקי ריו 2016, כשנשיא הוועד האולימפי הבינלאומי, תומס באך, מקריא את שמותיהם של "ה-11 ממינכן" - היה האמצעי הבולט ביותר שהגוף נקט עד כה להנצחתם. הוועד גם תרם מאז כספים, יחד עם ממשלת מדינת בוואריה, הממשלה הפדרלית הגרמנית והקרן לפיתוח הספורט העולמי, עבור האנדרטה והתערוכה בנושא שהוקמו במינכן, בעלות של 3 מיליון דולר.

    ובכל זאת, עד עצם היום הזה הוועד האולימפי הבינלאומי דחה בקשות לקיים דקת דומיה לזכר "ה-11 ממינכן" במהלך טקסי הפתיחה של המשחקים, כשהעולם באמת מתבונן. כמו שפרשן הספורט בוב קוסטס אמר לפני שביקש מצופיו 12 שניות דומיה במהלך הנחיית השידור של NBC את טקסי הפתיחה של המשחקים האולימפיים בלונדון ב-2012, הנתח הזה של הפסטיבל האולימפי "הוא בדיוק הזמן והמקום המתאים כדי לזכור את אלו שאבדו, וכיצד ומדוע הם מתו".

    גורמים רשמיים בוועד האולימפי הבינלאומי מחזיקים כבר מזה זמן רב בתפיסה שמחווה מהסוג הזה תהפוך את המשחקים האולימפיים לכלי ולפעולה פוליטיים, בניגוד לרוח של "שיתוף פעולה בין כל הקבוצות במשפחה האולימפית". יתכן. אבל האם פוליטיקה לא נכנסת לאצטדיון בכל פעם שבה הספורטאים מופיעים תחת הדגלים הלאומיים שלהם, החל בטקס הפתיחה? ובמובן הזה, האם המחבלים מספטמבר השחור שחדרו לכפר האולימפי לא השתמשו במשחקים בתור כלי פוליטי בדיוק כזה?

    המשלחת הישראלית לאולימפיאדה, 1972 | צילום: יוטיוב

    יהיה הוגן לומר שהמנהיגות של באך בנושא הזה הייתה ראויה לשבח. היא ללא ספק מנוגדת לחוסר המנהיגות שהקרין אוורי ברנדג', כשכיהן במהלך המשחקים האולימפיים של מינכן באותו התפקיד. אבל כעת הוועד האולימפי צריך לקחת על עצמו יותר ולהשלים את השלב הסופי, על ידי כך שייזום דקת דומיה במהלך טקס הפתיחה של האולימפיאדה הבאה.

    התנועה האולימפית צריכה לפעול כנגד מה שהתרחש במינכן על ידי כך שתעניק לו מחווה בדמות דקת דומיה שכזו. לא לעשות זאת זה כמו לאפשר למחבלים לקבל בדיוק את מה שהם רצו. זה גם מונע מהתנועה האולימפית לעמוד מאחורי הערכים שהיא מציבה לעצמה.

    לקיים את הערכים הללו זה מעשה חשוב עבור הוועד האולימפי. זה יעניק לו הזדמנות חשובה בנקודת מפנה חשובה בזמן, כשכל כך מעט ערים מתחרות ביניהן על אירוח המשחקים האולימפיים וכשרמות גבוהות מאוד של חוסר נחת פוליטי נרשמות במדינות רבות ברחבי העולם. הערכים הללו צריכים להוות הבסיס להחלטות שיקבלו בכירי הוועד האולימפי כעת, כשהם פונים לבנות מחדש את המודל העסקי שהוביל ל-30 שנות הצלחה אבל נמשך כמה שנים יותר מדי.

    מה שקרה במינכן ב-1972, האופן שבו זה קרה, הסיבות לכך ומי שזה קרה לו הם כולם דברים ששווים את הזמן, תשומת הלב והזיכרון שלנו היום. לשחקנים חיצוניים, שהפרו את הרוח האולימפית על ידי כך שלקחו ספורטאים כבני ערובה ואז רצחו אותם במהלך האולימפיאדה עצמה, בהחלט לא מגיע לצאת המנצחים. דקת דומייה במהלך טקסי הפתיחה של המשחקים הבאים יבהירו סוף כל סוף איפה הוועד האולימפי העולמי עומד - ומה הוא מבקש לייצג.

    אייכמן במנהטן

    תערוכה שנחנכה השבוע במוזיאון המורשת היהודית במנהטן, "מבצע פינאלה: לכידתו ומשפטו של אדולף אייכמן", חוקרת את ההיסטוריה הסודית מאחורי לכידתו, הסגרתו ומשפטו של אחד מפושעי המלחמה הידועים לשמצה ביותר בעולם.

    "מבצע פינאלה" הוא שם הקוד שהעניק המוסד לניסיון ללכוד ולחטוף את אייכמן. התערוכה מדגימה בדיוק כיצד סוכני המוסד איתרו את האיש, שהתחבא בארגנטינה, והבריחו אותו לישראל על מנת להעמידו ב-1961 למשפט בעוון פשעיו.

    בניו יורק תוצג התערוכה עד ה-22 בדצמבר, וניתן לראות בה סרטי ארכיון; 130 פריטים ותמונות מקוריים, שמעל חלקם הוסרה הסודיות רק לאחרונה; ואפילו תא הזכוכית המשוריינת המקורי שבו אייכמן ישב באדישות מופגנת לאורך המשפט, מאזין לדברי העדים שמתארים את הזוועות שביצעו המשטר הנאצי ובני בריתו.

    בתערוכה נכללים גם סרטים קצרים על הסוכנים שתפסו את אייכמן, כמו גם על חברים בצוות התביעה שעמד מולו בבית המשפט. משפט אייכמן היה הפעם הראשונה שבה ניצולי שואה רבים שיתפו את סיפוריהם באופן פומבי, והם אף שודרו ברחבי העולם.

    אבנר אברהם, סוכן מוסד לשעבר ואוצר התערוכה, אומר כי היא מאפשרת למבקרים "לצפות לראשונה בניו יורק את עולם הריגול המרשים של העידן הקדם-דיגיטלי, על כל המפות הנלוות אליו, התיקיות, המסמכים שזויפו ביד ואפילו משקפיים ששימשו כדי לערפל את ראייתו של אייכמן במהלך החטיפה".

    אייכמן נשר בשעתו מלימודיו בבית הספר ואיבד את עבודתו כאיש מכירות ב-1933, בזמן המיתון הגדול, והוא מעולם לא הביע כל חרטה על מעשיו. "לא הייתי המנהיג האחראי, וככזה אני לא רואה בעצמי אשם", הוא כתב כשביקש חנינה.

    אבנר כבר בנה בעבר תערוכה קטנה יותר על אייכמן, שהוצגה לראשונה במטה המוסד, לאחר מכן בכנסת ובהמשך במוזיאון בית התפוצות בתל אביב, ב-2012.

    במהלך ביקור שערך לאחרונה בניו יורק, אבנר אמר שהוא היה צריך להתאים את התערוכה לקהל האמריקאי - לא רק לתרגם אותה לאנגלית, אלא גם לספק מידע רקע נוסף על הסיפור של אייכמן. מוצג בה כעת גם מידע חדש על ניצולי שואה שעברו לגור בארצות הברית.

    צפו: קדימון לתערוכה

    "זה היה לי חשוב להראות שארצות הברית באמת עזרה להם להיכנס. אני גאה בסיפור הזה", אבנר מספר.

    "גדלתי בישראל, עטוף בכמה סיפורים מאוד מאוד עצובים לגבי השואה. אבל באמצעות התערוכה ניתן לראות את השואה בדרך חדשה. היא מדברת על אומץ לב, על אחריות".

    הסיפור של אייכמן הוא לא רק סיפור של ישראלים, "זה הסיפור של העולם כולו, גם של ערבים. אנחנו לא רוצים שזה יקרה שוב בשום מקום שהוא. אנחנו לא רוצים לראות את זה. המקום הטוב ביותר לשים בו את התערוכה הוא כאן, בארצות הברית", הוא הוסיף בשיחה עם פורבס.

    אבנר משמש גם יועץ לסרט חדש, מבצע פינאלה שמו, בכיכובו של אוסקר אייזק בתפקיד סוכן מוסד שמתעב נאצים, מי שרצחו את אחותו וילידיה, ואובססיבי לגבי לכידתו של אייכמן. בן קינגסלי יגלם את אייכמן עצמו. הצילומים ייצאו לדרך בסתיו הקרוב בארגנטינה.

    התערוכה של אבנר צפויה לעבור למוזיאון השואה בפלורידה, סנט פטרסבורג, בפברואר הקרוב.

  • גלריות
    מדורים
    דירוגים
    ראשי