• הדיל הסעודי: כך נראים יחסיה של ישראל עם העולם הסוני

    בעוד שנתניהו מציג תמונה בה ללא התקדמות בנושא הפלסטיני, שיתוף פעולה אמיתי יישאר רק ברמת הסיסמאות - המצב מורכב בהרבה: ישראל החליטה להשהות את אספקת הנשק למיאנמר, אך במקום לחבור למערב המגנה את פשעי המשטר הצבאי במדינה, היא מעדיפה להצניע את ההחלטה
    04/11/2017 | יוסי מלמן, סופהשבוע
    בשיח הציבורי הישראלי התקבעה הנחה שלפיה מתקיים שיתוף פעולה חסר תקדים בין ישראל לבין המדינות הערביות הסוניות. וכשמדברים על "העולם הסוני" מתכוונים או מרמזים במיוחד לערב הסעודית. את המסר הזה מנחיל בעיקר ראש הממשלה בנימין נתניהו, שמבקש ליצור את הרושם כי מצבה הבינלאומי של ישראל מעולם לא היה טוב יותר. המנטרה של נתניהו ואנשיו נועדה כמובן לרומם את ממשלתו ולפאר את הישגיה, האמיתיים והמדומים.

    מעבר למסר הגלוי על יחסי החוץ המשתפרים, מסתתר מסר חבוי. הוא מבקש לומר לציבור כי למרות הסכסוך עם הפלסטינים, על אף הכיבוש וההתנחלויות, ישראל נהנית מקשרים מצוינים בעולם, ולכן לא צריך לקדם מו"מ עם הפלסטינים ואין צורך לחתור להסכם שלום. לשיטתם של נתניהו, חבריו בליכוד, שר החינוך נפתלי בנט ואנשי הבית היהודי וכן שר הביטחון אביגדור ליברמן, אפשר להמשיך בסטטוס קוו לנצח, ומעת לעת גם לכרסם בו ולשנותו באמצעות סיפוח נתחים מהגדה.

    זו גם עמדתו של שר הביטחון לשעבר משה (בוגי) יעלון, שלמרות התהום האידאולוגית השרויה ביניהם, מחוזר על ידי יו"ר מפלגת העבודה אבי גבאי. יעלון סיפר כי כבר לפני כעשור, לאחר שהצטרף לליכוד, קבע כי אין סיכוי להגיע להסדר עם הפלסטינים ולכן לא כדאי לטרוח בעניין זה.

    במקום זאת יש ליישב עוד מיליון מתנחלים בגדה ו"לנהל ולתחזק" את הסכסוך הישראלי־פלסטיני.

    פותחים את הקלפים

    אך גם בלי להיות "חמוצים", המציאות אשר ליחסים של ישראל עם העולם הערבי הרבה יותר מורכבת מכפי שמציג אותה נתניהו. נכון, אין "צונאמי מדיני" נגד ישראל כפי שצפה ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, אך גם הסיכוי לפריצת דרך דרמטית ביחסים עם העולם הסוני ולכינון יחסים דיפלומטיים גלויים וקשרי מסחר מקיפים, קלוש.

    דברים ברוח זו השמיע במפורש לפני שבועיים הנסיך תורכי אל־פייסל, שהיה במשך 22 שנה, עד 2001, ראש המודיעין של ערב הסעודית, ואחר כך כיהן גם כשגריר ארצו בארה"ב ובבריטניה. אל־פייסל הופיע לצד עמיתו, ראש המוסד לשעבר אפרים הלוי, בדיון שנערך בבית הכנסת עמנו־אל בניו יורק. אל־פייסל, שכבר נפגש בעבר עם בכירים לשעבר במערכת הביטחון, ציין בדיון כי מאז פרישתו הוא אינו מדבר עם נציגים מכהנים ורשמיים של ממשלת ישראל.

    אל-פייסל | צילום: shutterstock

    לדבריו, למרות האינטרס המשותף של סעודיה וישראל לבלום את תוכנית הגרעין של איראן ואת מאמציה להגמוניה אזורית, שיתוף פעולה אמיתי בין שתי המדינות יתאפשר אך ורק כאשר יושג הסדר שלום בין ישראל לפלסטינים. "איראן היא מטרה משותפת לישראל ולנו, ואם כך בואו נסיר את הסוגיה הפלסטינית מסדר היום", הוא קרא.

    הלוי אמר לי השבוע כי הוא מסכים עם הערכה זו של בן שיחו הסעודי. "אין שום סיכוי ליחסים עם הסעודים ללא פתרון הבעיה הפלסטינית", ציין ראש המוסד לשעבר, והזכיר את כל יוזמות השלום של ריאד בנושא - יוזמות שממשלות ישראל דחו שוב ושוב.

    אגב, בין אל־פייסל להלוי נתגלעו חילוקי דעות ביחס לתוכנית הגרעין של איראן. בעוד הנסיך הסעודי תומך, כמו נתניהו, בביטול ההסכם, הלוי, כמו מרבית ראשי מערכת הביטחון בישראל, סבור שאין לבטלו משום שהוא "הרע במיעוטו".

    אל־פייסל גם התייחס לגל השמועות שפשט לאחרונה בכלי תקשורת וברשתות חברתיות בעולם הערבי, שלפיהן יורש העצר הסעודי, הנסיך מוחמד בן סלמן, ביקר לאחרונה בישראל. לדבריו, המקור לשמועות הוא "הרושם המוטעה שראש הממשלה נתניהו אימץ לעצמו", והוסיף - "אני חושב שמר נתניהו צייר לעצמו תמונה שבה יש הבנות מתחת לשולחן בין שתי המדינות בגלל איראן, ומנסה להציג לעולם כאילו יש לו תמיכה בעולם הערבי בלי להתחייב לפתרון הסוגיה הפלסטינית".

    הוא הוסיף וטען כי סעודיה לא מקיימת מגעים עם נציגים ישראלים, גם לא מאחורי הקלעים. ובעניין זה, בהתאם לפרסומים, הוא לא מדייק, בלשון המעטה. הלוי, שיודע את האמת, לא הגיב. בשיחתו איתי סירב הלוי לענות על השאלה אם היו לו בעת ששירת בתפקידים שונים במוסד, הן כראש אגף תבל (האחראי על קשרים עם ארגוני ביון) והן כראש המוסד, מפגשים עם עמיתיו מסעודיה. אבל אפשר להעריך, גם על סמך פרסומים בעבר, כי מפגשים כאלה אכן מתקיימים מאז שנות ה־80. מעת לעת הם גם זוכים להתפרסם בכלי תקשורת זרים. כך היה לפחות בשני מקרים, כאשר דווח שראש הממשלה דאז אהוד אולמרט וראש המוסד מאיר דגן נפגשו בנפרד עם ראש המודיעין הסעודי, הנסיך בנדר בן סולטן.

    אבל דווקא פרסומים אלה ואחרים, וכך גם האמת ההיסטורית, מפריכים את עמדת נתניהו ומחזקים את ההנחה שללא התקדמות במו"מ עם הפלסטינים, היחסים עם העולם הסוני לא יבשילו ויישארו לעולם בוסר.

    לאחר הסכמי אוסלו ב־1994 שודרג מעמדה הבינלאומי של ישראל. עשרות מדינות באסיה ובאפריקה כוננו או חידשו עמה את היחסים הדיפלומטיים, ובהן גם המעצמות הגדולות סין והודו. על רקע תהליך השלום כוננו יחסים רשמיים ודיפלומטיים בדרגות שונות עם קטאר, מרוקו ומאוריטניה, ואילו ירדן חתמה על הסכם שלום עם ישראל. מנהיגים של מדינות ערביות מעומאן, קטאר, איחוד האמירויות, מלך מרוקו וכמובן מלך ירדן ונשיא מצרים, לא היססו להיפגש בפומבי עם מנהיגים ישראלים. הסכמי אוסלו הביאו גם לפירות שלום בדמות של גידול בסחר עם מדינות העולם, ובכלל זה גם עם עולם הערבי. אך משפרצה האינתיפאדה השנייה ב־2000 ניתקו חלק מהמדינות הסוניות את יחסיהן עם ישראל, ומנהיגיהן אינם ממהרים מאז לפוטו־אופים עם מנהיגי ישראל. ללמדך שהמדינות הסוניות אינן יכולות להתעלם מהסוגיה הפלסטינית.

    לישראל, באמצעות המוסד, לא היו קשיים לקיים קשרים עם גורמים רשמיים בעולם הערבי. מאז שנות ה־60 נפגש חוסיין מלך ירדן בחשאי עם מנהיגי ישראל. לפני כמה שנים, בכינוס פומבי בוורשה, סיפר הלוי כי ביקר בעומאן כבר בשנות ה־70. על הקשרים בין המוסד לשירותים החשאיים של מרוקו כבר נכתב רבות, ולפי מסמכי וויקיליקס, שליט בחריין הודה ב־2005 באוזני שגריר ארה"ב כי ארצו שיתפה פעולה עם המוסד.

    אך על פי פרסומים בעולם, אלה היו תמיד קשרים סודיים, שהתמקדו במתחם צר של אינטרסים: מאבק בטרור, מכירות נשק (גם כיום יש דיווחים בתקשורת הזרה על סחר ביטחוני ענף עם אבו דאבי ועל החכרת כלי טיס לירדן), או סיוע מודיעיני נגד מתנגדי המשטר. כדי להעלותם אל פני השטח צריכה ישראל לשנות כיוון ולחדש את המו"מ עם הרשות הפלסטינית. ספק רב אם ממשלת נתניהו תעשה זאת, אלא אם הנשיא דונלד טראמפ יאלץ אותה.

    דווקא עכשיו, אומר הלוי, יש לישראל הזדמנות, עוד הזדמנות, לעשות זאת. "נוצרה קואליציה נדירה סביב הפיוס המתגבש בין חמאס לרשות. הפיוס הזה מונהג על ידי מצרים. גם ערב הסעודית תומכת בו, כפי שניסתה כבר ב־2008 לקדמו (הסכם מכה - י"מ). מאחורי הפיוס התייצבו כל מדינות המפרץ, ואפילו איראן, רוסיה וטורקיה מצדדות בו. יש כאן מצב חסר תקדים שהיריבות המושבעות איראן וסעודיה מסכימות זו עם זו, ורק ישראל מתנגדת. כשאנו אומרים שלפני כל הסכם פיוס על חמאס להכיר בתנאי הקוורטט (להכיר בישראל, להסכים לכבד את כל ההסכמים בין ישראל לרשות ולהפסיק את הטרור - י"מ), אנו בעצם מציגים תנאים מוקדמים. ומי זה הקוורטט? ארה"ב, האיחוד האירופי, האו"ם ורוסיה. והרי רוסיה מדברת עם חמאס ונפגשת עם נציגיו. לדבר על תנאי הקוורטט זהו עלבון לאינטליגנציה".

    בשבועות האחרונים מזדעזע העולם ממה שמתרחש במיאנמר, כשכוחות הצבא חשודים בביצוע טיהור אתני ופשעי מלחמה נגד בני הרוהינגיה (המיעוט המוסלמי). ארגונים לזכויות אדם מדווחים על כחצי מיליון פליטים שנמלטו לבנגלדש הסמוכה, על אלפים שנרצחו ונאנסו ועל הרס כפרים והעלאתם באש. מדינות רבות בעולם, בהן ארה"ב וארצות האיחוד האירופי, הטילו אמברגו על מכירות נשק למדינה.

    גם בישראל הועלתה הדרישה להפסיק את מכירת הנשק למיאנמר. העלו אותה פעילים לזכויות אדם, כמה חברי כנסת ואנשי רוח. הם אף עתרו בעניין לבית המשפט העליון. המדינה ביקשה לקיים את הדיון בדלתיים סגורות, כמו היה מדובר בסודות מדינה, שפרסומם יגרום לפגיעה קרובה וודאית בביטחון הלאומי, ולא במכירות נשק למדינה שלישראל יש עמה קשרים דיפלומטיים, שלא לדבר על זכות הציבור לדעת. יתרה מכך, צבא מיאנמר ומשרד ההגנה שלו עצמם פרסמו בגאווה בשנים האחרונות פרטים על רכישות הנשק ועל ביקורי הגנרלים שלהם בישראל.

    במרוצת השנים התפרסמו ידיעות כי הכוחות המזוינים של מיאנמר רכשו בישראל שתי ספינות סופר־דבורה מתוצרת התעשייה האווירית, שמותקנות עליהן עמדות ירי של אלביט. כמו כן, דווח שחברות הייטק מכרו לצבא ולשירותי הביטחון במיאנמר ציוד האזנה. מומחים של חברת תאר אידיאל קונספטס אימנו את הכוחות המיוחדים של צבא מיאנמר. קומטק, חברת בת של אירונאוטיקס, סיפקה באמצעות חברת הנשק אלול ציוד קשר שהותקן על מטוסים ללא טייס מתוצרת סין. כל החברות האלה פעלו על פי נוהלי משרד הביטחון, והעסקאות זכו לאישור של האגף לפיקוח על היצוא הביטחוני (אפ"י) במשרד.

    בית המשפט העליון דחה את העתירה, ובהחלטה תמוהה מאין כמותה קיבל את עמדת המדינה וקיים את הדיון בדלתיים סגורות. אפשר להניח שהעתירה נדחתה משום שבית המשפט הגיע למסקנה כי לממשלה יש סמכות חוקית להחליט למי למכור, גם אם מדובר במשטרי דיכוי שמפירים זכויות אדם.
    אבל מה שמדהים עוד יותר בסיפור הזה הוא העובדה כי בפועל החליט משרד הביטחון להשהות את כל מכירות הנשק ואספקתו למיאנמר. אך המשרד לא פרסם את ההחלטה ברבים, אלא רק הודיע עליה לחברות שקיבלו בעבר היתר יצוא למיאנמר.

    במקום להתגאות בהחלטה, שמצרפת את ישראל למשפחת המדינות המערביות שהפסיקו, הקפיאו או השהו את מכירות הנשק למשטר שצבאו חשוד בפשעים נגד האנושות, משרד הביטחון מסתיר אותה ומתבייש בה. אפשר להניח שהוא עושה זאת כדי לא להרגיז את החונטה השלטת במיאנמר.
    תגובת משרד הביטחון: "ככלל, משרד הביטחון אינו נוהג להתייחס לנושאי יצוא ביטחוני".
    מחברת תאר אידיאל קונספטס ומחברת אלול לא ענו על פניותי.

    דוברי חברת קומטק ואירונאוטיקס מסרו בתגובה: "אנו פועלים אך ורק על פי הנחיות משרד הביטחון ושומרים על זהות לקוחותינו באופן דיסקרטי לבקשתם".

    לאתר מעריב


  • גלריות
    מדורים
    דירוגים
    ראשי