• הברית החדשה: ההתקרבות בין ישראל ובין נאט"ו עולה מדרגה

    עשרות קובעי מדיניות ויועצים מ־17 מדינות הגיעו החודש לכנס ראשון בהיסטוריה של ברית נאט"ו בארץ. מאחורי הקלעים היו גם שני צעירים חברי רשימת 30Under30 של פורבס שהוכיחו כיצד יוזמה ושיתוף פעולה באמת משנים את העולם
    29/11/2017 | יובל הירשהורן

    ישראל לא חברה בנאט"ו, אבל ארגון האמנה הצפון אטלנטית והמדינה הקטנה יכולים להיות ידידים. לראיה, החודש, לראשונה בתולדות ישראל, התקיים כאן כנס לוחמה בטרור, "קורס הכשרה מתקדמת", באישור, במימון (חלקי) ובהשתתפות נאט"ו. באירוע, שארך ארבעה ימים והיה עמוס לעייפה בסדנאות, הרצאות, סיורים, אימונים, סימולציות ותרגילים, השתתפו כ־20 אנליסטים וקובעי מדיניות מאירופה ומארה"ב וכ־10 נספחים צבאיים של מדינות נאט"ו בישראל. הכנס, מיזם משותף של צה"ל, משרד החוץ, המרכז הבינתחומי, וארגון ATA, הוא יוזמה ראשונה מסוגה, שבה היו מעורבים בין השאר שני צעירים שנפגשו לפני שנה בכנס 30Under30 של פורבס בבוסטון.

    "ביום האחרון של הכנס ניגשה אליי חברה משותפת והציגה בפני את ג'ייסון וייסמן", מספר גדי עזרא, 31. "ג'ייסון סיפר לי על ATA, על העבודה שלהם ועל כך שהם רוצים ליזום משהו שיערב יחד פעילות של מדינת ישראל ושל נאט"ו. והנה, כמעט שנה לאחר מכן אנחנו יושבים כאן יחד ומדברים על זה".

    עזרא | צילום: שלומי יוסף

    הכתבה המלאה מופיעה בגיליון נובמבר 2017 של פורבס ישראל

    לרכישת גיליון חייגו 077-4304645

    לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל

    לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עשו לנו לייק בפייסבוק

    גדי עזרא הוא איש אגף החטיבה האסטרגית בצה"ל, שם הוא עובד כאזרח. הוא עורך דין בעל תואר ראשון ושני במשפטים מאוניברסיטת תל אביב ותואר שני נוסף מ־NYU. לאחר שובו מארה"ב עבד עזרא כיועץ משפטי במשרד החוץ, בתחומים כמו משפט בינלאומי פומבי, דיני מלחמה, הסכסוך הישראלי־פלסטיני, ביטחון לאומי וזכויות אדם. עזרא, שהתמחה בלשכתו של משה לדור בתקופת כהונתו כפרקליט המדינה, הוא גם לוחם במילואים בסיירת צנחנים, ועל חוויותיו משדה הקרב העזתי הוא מספר בסדרת הרצאות פרטית שהוא מעביר בארץ והעולם. אה, ועוד פרט אחד קטן - את כל אלו השיג עזרא עוד לפני שהיה בן 30, מה שהכניס אותו לרשימת 30Under30 הישראלית של פורבס בשנת 2016.

    את הפרט הביוגרפי הזה חולק עזרא עם מי שהפך בשנה האחרונה לקולגה ולידיד קרוב מאוד שלו, מזכ"ל ה־ATA (Atlantic Treaty Association), ג'ייסון וייסמן, 29, שנכלל באותה שנה ברשימת 30Under30 של פורבס באירופה. וייסמן, שגר כבר חמש שנים בבריסל, שבה שוכן מטה הארגון שבו הוא עובד מאז 2010, מכהן כמזכ"ל בשלוש השנים האחרונות.

    ATA הוא ארגון בינלאומי הפועל מאז 1954, וחברות בו 39 נציגויות לאומיות (האחרונה שבהן נחנכה השנה בישראל; במרכז הבינתחומי בהרצליה). הארגון מבצע עבודות מחקר וניתוח, הדרכה וחינוך בנושאי חוץ וביטחון הרלוונטיים לברית נאט"ו. הוא הוקם מכוח דרקטיבה של נאט"ו, אך מתפקד באופן עצמאי. וייסמן, בעל רקע של אנליסט לענייני ביטחון לאומי בנציגות נאט"ו בקנדה, מחזיק בתואר שני בממשל, עם התמחות בלוחמה בטרור וביטחון המולדת, ובתואר ראשון במדע המדינה. מעבר לשמו, המרמז על יהדותו, וייסמן חולק קשר לישראל גם בעקבות לימודיו במרכז הבינתחומי בהרצליה במסגרת חילופי סטודנטים.

    "הייתי אמור לעזוב את בוסטון שעה אחרי שנפגשנו", מספר וייסמן על אותו יום בכנס 30Under30, שבו נפגשו השניים לראשונה. "בבוסטון התרשמתי מאוד מכוח האדם האיכותי שפורבס הצליח לכנס יחד. יחד עם זאת, לפחות לפי התחושה שלי, הרוב הגדול של הנוכחים היו אנשים מתחום ההייטק: יזמים מצליחים מאוד, שמגיעים ממגוון רחב של מדינות ומביאים איתם מגוון אדיר עוד יותר של רעיונות מרתקים. לא הבנתי איך אני משתלב בתוך זה. הייתי עם קבוצת חברים, ובזמן שהם סיפרו עם מי הם נפגשו ומה הם ראו, אני אמרתי שפגשתי רק שניים או שלושה אנשים שקרובים פחות או יותר לתחום העבודה שלי. חברה אחת אמרה שיש לה חבר בכנס ששווה לי לדבר איתו. אז שתינו את הקפה, והסברתי לגדי מי אנחנו ומה אנחנו עושים".

    נאט"ו. למדינות האגון יש הרבה מה ללמוד מישראל | צילום: shutterstock

    עזרא, שלא שמע קודם לכן על ATA, לא היה צריך הרבה כדי להשתכנע ששיתוף הפעולה שהציע לו וייסמן חיוני וחשוב. "מיד אחרי שחזרתי לישראל התחלנו לעבוד על זה, יחד עם שותפים רלוונטיים, כמו צה"ל, משרד החוץ, שגרירות ישראל בבריסל והמרכז הבינתחומי", הוא מספר. "ברגע שהבנו כולנו שיש אפשרות שמשהו ממשי ייצא מזה, התחלנו את התהליך הבירוקרטי".

    "אני לא יודע אם ההחלטה הזו נרקמה בלבי כבר בבוסטון או אולי כמה שבועות לאחר מכן, אבל מהר מאוד החלטתי שאני רוצה לבוא לישראל", ממשיך וייסמן. "מאותו רגע התחלנו להעלות את הפרויקט הזה על המסלול הרשמי שלו. עכשיו, שנה לאחר מכן, הנה אנחנו יושבים אחרי יום מוצלח מאוד של הכנס ומספרים עליו".

    ואז נפלו התאומים

    "המדינות החברות מסכימות שבכל מקרה של התקפה חמושה כנגד אחת או כנגד יותר מהן, באירופה או בצפון אמריקה, תיחשב התקפה כזו כהתקפה כנגד כולן": על אמנת נאט"ו, ארגון האמנה הצפון אטלנטית (North Atlantic Treaty Organization), שזוהי לשון הסעיף החמישי שלה (וככל הנראה, המשמעותי והחשוב ביותר בה), חתומות כיום 29 מדינות. הארגון הוקם ב־1949 על ידי מדינות מערב אירופה, ארצות הברית וקנדה, כחלק ממסקנות מלחמת העולם השנייה, ובעיקר כמהלך לבלימת הגוש הסובייטי המתחזק במזרח. מטה הארגון יושב בבריסל.

    ברית המועצות התפרקה ב־1991 מבלי שהסעיף הופעל נגדה מעולם. הוא הופעל פעמיים בלבד בתולדות הארגון ־ אחרי פיגועי 11 בספטמבר 2001 בניו־יורק ואחרי הפיגועים בנובמבר 2015 בפריז. אך הכוחות של נאט"ו נלחמו במבצעים רבים, ביניהם במלחמת קוסובו, מול הכוחות היוגוסלביים; בעיראק, בשתי מלחמות המפרץ; באפגניסטן, לאחר הפיגועים בניו־יורק; ובלוב, בשיאו של האביב הערבי וערב הפלתו של מועמר קדאפי.

    אין זה מקרה שמבצעים רבים כל כך התנהלו במזרח התיכון ובמדינות מוסלמיות. יחסי נאט"ו עם האזור מצד אחד, ועם ישראל מנגד, ידעו תהפוכות לאורך השנים. בשנות ה־50 וה־60, בעיצומו של המתח הבין־גושי בעולם, שעה ששתי מעצמות־העל ניסו לספח לצדן מדינות בנות חסות, ישראל מצאה עצמה לא אחת מבודדת ומאוימת, מצד ארה"ב וברה"מ, מחשש שיאבדו את תמיכת מדינות ערב. אם לא די בעובדה שארה"ב, מנהיגתה הבלתי מוכתרת אך הבלתי מעורערת של ברית נאט"ו, לא העניקה לגיטימציה רבה לישראל הצעירה, לברית נאט"ו לא היו ממילא מניעים להתעניין במדינה ענייה, דלה במשאבים ובעלת צבא שאינו משתווה ליכולותיה.

    הניצחון הישראלי במלחמת ששת הימים והיחלשות היחסים הישראליים עם צרפת הובילו להתחזקות יחסיה של ישראל עם ארצות הברית. אלא שהיפוך היוצרות לא שינה בהרבה את ההתעניינות של נאט"ו בישראל, היות שרוב המדינות החברות בארגון הסיקו מיחסיהן החמים של מנהיגת העולם החופשי ומדינת היהודים, כי הראשונה כבר לקחה על עצמה את המשימה להבטיח את הישרדותה והתעצמותה של ישראל; צירופה של ישראל לברית נתפס בבריסל כלא הכרחי. גם מירושלים נאט"ו נתפסה כאטרקטיבית פחות ופחות, ככל שצה"ל השתווה ביכולותיו אל חיל החילוץ הפוטנציאלי שנאט"ו יכלה לספק במקרה שישראל תהפוך לחברה בה, וככל שגורלה נקשר בגורל האמריקאי. בשנת 1989 נמנתה ישראל עם חמש המדינות הראשונות שקיבלו מממשלת ארצות הברית את התואר "מדינה בעלת ברית עיקרית שאינה בנאט"ו" (MNNA), המזכה אותה בהטבות נכבדות מצד המעצמה הגדולה בעולם, ששמורות בכל מקרה אחר לחברות נאט"ו בלבד.

    נקודת המפנה האמיתית ביחסי נאט"ו־ישראל התרחשה בשנת 2001, כשהמערב התעורר למציאות חדשה: הלוחמה בטרור. היתרון האדיר שסיפקו לישראל שתי אינתיפאדות ו־18 שנה בדרום לבנון, הפכו אותה למקור חשוב של ידע, לימוד ושיתוף פעולה. עד 2005 כבר הספיקה ישראל לחתום מול הארגון על הסכם לשיתוף מידע חסוי, להצטרף כמדינה שותפה לקבוצת הדיאלוג האזורית של נאט"ו בים התיכון, להשתתף באימונים משותפים ולהפוך לחברה באסיפה הפרלמנטרית של נאט"ו. באוקטובר 2006 היא היתה למדינה הראשונה מחוץ לאזור הצפון אטלנטי שחתמה מול נאט"ו על תוכנית שיתוף פעולה אינדיבידואלית (ICP).

    "היחסים משתפרים על בסיס יומי, ואני חושב שזה בעיקר כי יש הרבה הזדמנויות שצריך להפיק מהן תועלת, ושני הצדדים מבינים את זה", אומר וייסמן. "תוכניות התרגיל המתקדם האלו נועדו לחזק את הקשרים בין חברות נאט"ו ובין שותפותיהן", הוא מוסיף בהתייחסות לכנס שמתרחש בימים בהם אנו משוחחים. "המטרה היא לממש את הפוטנציאל הגלום ביחסים שבין ישראל לנאט"ו ולשתף את השיטות היישומיות הטובות ביותר בתחומים של לוחמה בטרור ולוחמה בשטח רווי אוכלוסין, כדי שכל הצדדים ירוויחו".

    "התכלית כאן היא לייצר פלטפורמה לשיתוף של ידע ושל שיח", מוסיף עזרא. "לפני כמה שנים יותר ממחצית מאוכלוסיית העולם עברה להתגורר בשטחים אורבניים - יש לזה משמעות דרמטית: רוב המלחמות היום נערכות בערים. לכן, האתגרים האלה הם לא הבעיה של ישראל בלבד, אלא גם בעיה של צבאות מערביים אחרים. התקווה היא שבתורה, הפלטפורמה תשפיע גם על מדיניות וקבלת החלטות".

    כשנאט"ו נסעה ללוב


    מוקדם לקבוע האם הניצנים שנזרעו בישראל יובילו לכינונה של פלטפורמה מגובשת שכזו, אך אם לשפוט לפי העושר התוכני שהעניק הכנס למשתתפיו, ולפי יוקרתם של השותפים הרבים שעמלו על הוצאתו אל הפועל, נראה שהקרקע דשנה מתמיד. לכל הארגונים שנציגיהם השתתפו בכנס יש איזושהי השפעה על נאט"ו - הם מסונפים אליו, מתוקצבים על ידו, ממליצים לו או נשכרים על ידו. מרביתם עצמאים, אך כולם מנהלים מערכות יחסים צפופות עם הברית. יחד, הם יוצרים תמהיל מעניין מאוד של קובעי מדיניות, אנשי מחקר ונספחים צבאיים, שמביאים ידע אקדמי ומבצעי; ולראשונה בהיסטוריה - הם באו לישראל כדי ללמוד וללמד על לוחמה בטרור בשטח רווי אוכלוסין.

    היום הראשון של הכנס התקיים תחת האכסניה של צה"ל. "התארחנו בבסיס צבאי, כשאנשי מקצוע בכירים ביותר, בהם למשל ראש אגף התכנון וראש החטיבה האסטרטגית בצה"ל, חלקו עם המשתתפים את הידע המקצועי והתכנוני שלהם בכל הנוגע ללוחמה בטרור בשטח רווי אוכלוסין", מספר עזרא. "דנו שם בשאלות כמו מה המשמעות של צמצום נזק לאוכלוסייה אזרחית? איך מתמודדים עם סוגיות של ארטילריה בשטח בנוי? איך להתמודד עם אוכלוסייה 'שבויה' שיכול להיות שדווקא תומכת בתאי טרור? איך מתמודדים עם ארגון שמחביא בתוך האוכלוסייה אמצעי לחימה או משתמש בה כמגן אנושי? לא מדובר כאן על מופע, שבו צה"ל או המרכז הבינתחומי מטיפים למשתתפים. נהפוך הוא - המשתתפים עצמם לוקחים חלק פעיל בהרצאות ומעבירים את חלקן. היתה לנו הרצאה שהרחיבה למשל על אתגרי נאט"ו במוסול; אחרת שיתפה בקמפיין של נאט"ו בלוב, שבמסגרתו קדאפי הודח מהשלטון. גם לצה"ל יש מה ללמוד".

    יחד עם זאת, מסביר עזרא, ישראל מהווה סוג של "מעבדה תפיסתית" לבעיות רלוונטיות של צבאות מערביים, ולכן יש להם הרבה מאוד מה ללמוד מאיתנו.

    את האווירה הצבאית החליף ביום השני מעמד יותר אקדמי, כשמשתתפי הכנס הגיעו ליום עיון במרכז הבינתחומי, שליווה את התהליך בשנה האחרונה וימשיך ללוות אותו בתור שלוחת ATA בישראל. "שמענו שם הרצאות מהסלתה ושמנה של מומחי הביטחון, בישראל ובמדינות המשתתפות, ברמה האסטרטגית והטקטית גם יחד", אומר עזרא ומוסיף, כי בין המומחים אפשר לציין למשל את אלוף במיל. עמוס גלעד (ראש האגף המדיני־בטחוני במשרד הבטחון עד לא מכבר), תא"ל במיל. גל הירש, פרופ' בועז גנור, תא"ל במיל. ניצן נוריאל ואחרים. סגן מפקד משטרת בריסל דיבר על לוחמה בטרור ברמה הטקטית וחוקר בכיר מנאט"ו שוחח על מקומו של הארגון וכיווניו לעתיד. הזוויות השונות האלו - מהרמה הטקטית ומהרמה האסטרטגית - מציפות אתגרים משותפים".

    לפעמים המציאות מפריעה

    מעבר לכך שהם מספקים הצצה לנדבך נוסף בפעילות הלוחמה בטרור שהכנס צלל לתוכה, לוחות הזמנים של יומו השלישי גם ממחישים היטב עד כמה הסוגיות האלו אקטואליות. "היינו אמורים לבקר במנהרת טרור בגבול עזה, אבל מאורעות השבוע שעבר [הפצצת מנהרת הג'יהאד האיסלאמי בגבול עזה; י.ה] הובילו לשינוי בתוכניות", מספר עזרא.

    בשל הביטול, וברוח אקטואלית לא פחות, היום השלישי נפתח בביקור במרכז יצחק רבין, כשבוע לאחר יום הזיכרון השנתי להירצחו, והוצג שם למשתתפים חלק מהאתוס הישראלי. "ישראל היא יותר ממלחמות בעזה ובלבנון. יש כאן גם שיח דמוקרטי ומורשת תרבותית ופוליטית שחשוב לנו להראות", עזרא מסביר, אך מדגיש כי לא מדובר בהסברה. אחרי הכל, האנשים שמשתתפים בכנס הם כולם מומחים דעתניים, ולמארגנים אין כל יומרה למכור להם ישראל מסוימת. "אנחנו מספקים שיקוף של ישראל, לא הסברה שלה", הוא מוסיף. "השיח הוא שיתופי ושקוף, כשלמעשה אין שום התחייבות של אף אחד למלא חלק במשימה כלשהי בעתיד בתמורה להשתתפותו בכנס".

    המשכו של היום הורכב משני חלקים אלו - ההדגמה הטקטית, שהמנהרה בגבול עזה היתה צריכה לספק לה קדימות, והמערכה הדיפלומטית שמתלווה לכל עימות מזוין בשטחים אורבניים כיום. את החלק הראשון סיפקה תצוגת תכלית של יחידות הלוחמה בטרור של צה"ל במתקן אדם, שהדגימו חלק מהיכולות שבהן דנו ביומיים הקודמים באולמות ממוזגים. "אחרי שדיברנו על תמרונים של חטיבות ואוגדות, כאן הם מקבלים דוגמה אחרת - איך כלב מתפרץ לבניין, ואיך גופי טרור מגיבים לזה, למשל. לא לכולם יש היכרות עם זה ברמה הפרקטית. המשתתפים מאוד פעילים בתחום וכותבים עליו הרבה, אבל יש יתרון גדול גם בחוויה מעשית", מספר עזרא.

    את הנדבך השני סיפק ערב של סקירות דיפלומטיות במשרד החוץ, שותף מלא במימון הכנס ובתכנונו. המטרה: להסביר את הזווית הדיפלומטית של המערכה. "אנחנו בישראל יודעים היטב שכשצה"ל נלחם על הקרקע, מתרחשת במקביל גם חזית נוספת - החזית המדינית באו"ם ובשגרירויות", מספר עזרא, בעל רקע דיפלומטי כיועץ משפטי לשעבר במשרד החוץ. "בעולם המתקדם של היום, ללחימה יש השלכות חוץ־ביטחוניות. בהתאם, חלק מהשיקולים שמובילים לסיום לחימה הם גם שיקולים מדיניים. אסור לשכוח שכשמועצת הביטחון מקבלת החלטה, נניח החלטה 1701 שסיימה את מלחמת לבנון השנייה, זה נעשה בשדה הדיפלומטי".

    ובכל זאת, קשה להתעלם מהתחושה בציבור הישראלי, שהלחץ הבינלאומי שמופעל עלינו בזמן מלחמות ומבצעים הוא מופע מפלה בעיקרו: האם לחצים וחרמות דיפלומטיים מהסוג שישראל חווה מעת לעת בהקשר הזה, יופנו גם למדינה כמו בריטניה, אם היא תיאלץ לצאת למערכה א־סימטרית? סקרי דעת קהל מהעשור האחרון משקפים שלוש מגמות עקביות בתפיסות של הציבור הישראלי כלפי נאט"ו, שהסתירה ביניהן מדגימה זאת היטב. לצד 61% שתמכו ב־2014 בהצטרפותה של ישראל אל הברית, ו־55% שסברו כי על הברית להתערב בסכסוכים במזרח התיכון ואף לשלוח אליהם חיילים בעת הצורך, 54% מהישראלים תפסו את הברית כארגון צבאי בהנהגת ארה"ב, שלצד הפעלת כוח בשדה הקרב משתמש גם רבות בכלים פוליטיים [הנתונים מתבססים על סקרים לאומיים שערכה החוקרת שרון פרדו].

    "יש קו ישיר בין הקמפיינים של נאט"ו ובין לגיטימציה דיפלומטית", מציג עזרא תפיסה שונה. "זה ארגון שפועל לפי נורמות מערביות, והוא לא ייצא למערכה שלדעתו היא לא מוצדקת. המטרה של הסקירות האלו היא להראות מה קורה בזירה הדיפלומטית כשצבא מנהל קמפיין קרקעי. אתה לא בוחר את הזירה הדיפלומטית - היא בוחרת אותך, והזירה הדיפלומטית תפגוש גם כל אחת מחברות נאט"ו כשהן תהיינה במערכה צבאית".

    ביומו האחרון הכניס הכנס את המשתתפים למשחק מלחמה של ממש, שנבנה על־ידי המרכז הבינתחומי וצה"ל. "זוהי למעשה סימולציה שתוכננה עבור בעלי העניין, כך שתעניק להם מושג לגבי מה זה אומר לנהל תגובות במצב חירום, תוך כדי אירוע טרור", אומר וייסמן. "היות שיש לנו נציגים של מדינות ומוסדות רבים, לכל אחד מהם יש תהליכים משלו למתן תגובה: יש להם פרוטוקולים, נהלים צבאיים, תגובות למצבי חירום אזרחיים; יש להם כבר מערכות שטבועות בשטח. אני חושב שאחד החששות המרכזיים שיש לרובם הוא שגם האויב עשוי להבין את זה - הוא יודע לפעמים מה תוכנית המשחק שלך, כך שהוא יכול לפעול לפי העמוד הבא, שעדיין לא נכנס לפעולה".

    "הרעיון בסימולציה הוא לכפות עליהם להסתגל ולהגיב במהירות לעובדות שמשתנות על הקרקע", מפרט עזרא. "המטרה היא שהם ילמדו מהחוויה כדי לראות איפה אפשר לשפר את המערכות שלהם. הם עומדים בדילמות אקטואליות ומיידיות שלחימה מביאה לפתחם של קובעי המדיניות, כשהדרך להתמודד עם הדילמות האלו היא להפנים ולנסות ליישם את כל מה שדיברנו עליו בשלושת הימים הקודמים. זהו תרחיש של הידרדרות - מערכה לא מתוכננת שתופסת אותם בהפתעה, וממחישה את הקלות שבה הדברים יכולים להידרדר ואת הצורך לשמר את סט הערכים שלך במסגרת ההידרדרות הזו".

    לישראלים קל להבין עד כמה הסיטואציות האלו מורכבות: האוכלוסייה, הצורך לפנות אותה, הצורך להימנע מפגיעה במאגרי מים או במתקני חשמל וכן הלאה. "בצורה מאוד לא הוגנת ומתגרה, הסימולציה מעמידה את המשתתפים עם הגב לקיר ומבהירה שמלחמה זה עסק מורכב", מוסיף עזרא. "כגופים מערביים, אנחנו חולקים את אותם אתגרים ואנחנו מקווים שגם את אותן תורות לחימה - ברמה המבצעית וברמה הערכית. אנחנו רוצים שהם יחוו מה חושב המדינאי ומה חושב הגנרל בדילמות האלו, כדי שכשהם ייעצו לבכירים בנאט"ו או יכתבו את המאמרים שלהם שעוסקים בסוגיות האלו או יגבשו מדיניות גנרית, הדילמות והמתחים בתחום יהיו לנגד עיניהם". הניסיון של ישראל, מסביר עזרא, מאוד רלוונטי.

    בחזרה לקונצנזוס

    הכנס בישראל התקיים בהנחייה ובמימון "תוכנית המדע למען שלום וביטחון" (SPS), המקדמת דיאלוג ושיתוף פעולה מעשי בין המדינות החברות בנאט"ו ובין המדינות השותפות שלו. פעילויות אלו עוסקות במחקר מדעי, בחדשנות טכנולוגית ובחילופי ידע, כשתוכנית ה־SPS מספקת את המימון, לצד ייעוץ של מומחים.

    "יש ארבעה שלבים בירוקרטיים עד שפרויקט כזה מקבל אישור בנאט"ו", מסביר לי וייסמן כיצד אושרה התוכנית. "בשניים הראשונים מתמקדים בסקירה של ההצעה והערכה של הערך המוסף שהתוכנית יכולה להביא לברית. לאחר מכן צריך להמשיך לקבלת אישור במחלקת הביקורת ובסופו של דבר, התוכנית צריכה לעמוד להצבעה ולזכות בתמיכתן של כל 29 המדינות החברות. חשוב לדעת שנאט"ו הוא ארגון שמבוסס על קונצנזוס - אם חברה אחת בברית תסרב להצעה שלך, זה לא יקרה".


    וייסמן

    אין להתייחס בקלות ראש לעובדה שכל 29 המדינות החברות תמכו ואישרו את התוכנית. אחת מהן היא טורקיה, שמאז פרץ המשבר הדיפלומטי עימה, גרמה לקיפאון ביחסי נאט"ו־ישראל.

    אך ביחסים הבינלאומיים ובגיאופוליטיקה הרוחות לעולם לא שוקטות, ולכל מגמה יש גם סוף. לאחר כשבע שנות קיפאון ביחסים בין טורקיה לישראל, נחתם ב־2016 הסכם פיוס בין שתי המדינות, וכך גם התחממו מחדש יחסי נאט"ו־ישראל.

    במאי 2016 נחנכה לשכה חדשה בבריסל, לשכתה של הנציגות הרשמית הראשונה של מדינת ישראל בנאט"ו. צוותו של השגריר הישראלי לאיחוד האירופי מטעם משרד החוץ רוני לשנו־יער, הוא שמאייש אותה, וקשה להפריז בחשיבותה של העבודה שהם אמונים עליה; זו אחת השגרירויות החשובות שיש למדינת ישראל מבחינה אסטרטגית. "משרד החוץ עושה שם עבודה נהדרת", אומר עזרא. "הם כוח חלוץ במובן הזה, הם פותחים בפנינו המון ערוצים ועושים לנו שירות חשוב בבריסל. נוסף על כך יש לנו שם גם נספח צבאי - אל"מ אריק חן, שזה תפקידו. הוא שותף מלא גם לאימון המתקדם שערכנו כאן, והוא הגיע במיוחד מבריסל כדי ללוות אותו".

    ברקע, הצעת עסקה בין חיל הים הישראלי ובין נאט"ו שנידונה כבר מאז 2012. ההצעה, הבוחנת את האפשרות לצרף את החיל אל הברית (כלומר, הוא יוכל ליהנות מסיוע שלה בכל מקרה שבו הוא יותקף, ויידרש לסייע לה בכל עימות שיתגלע בים התיכון בתמורה), טרם הוכרעה באופן סופי, אך דיווחים על חזרה לאימונים משותפים בים התיכון כבר נשמעים. כל אלו התאפשרו לאחר הסרת הווטו הטורקי בנאט"ו על ניהול קשרים עם ישראל. לא זאת בלבד, אלא שהנספח הצבאי הטורקי בישראל נמנה עם משתתפי הכנס.

    הכתבה המלאה מופיעה בגיליון נובמבר 2017 של פורבס ישראל

    לרכישת גיליון חייגו 077-4304645

    לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל

    לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עשו לנו לייק בפייסבוק

  • גלריות
    מדורים
    דירוגים
    ראשי