• "אני עיוור, קירח ומירושלים - שבמקרה נקלע לסיטואציה"

    רגע לפני האירווזיון ("שיהיה הטוב בהיסטוריה"), מתפנה מנכ״ל תאגיד השידור כאן אלדד קובלנץ לשיחה על המהפכה בשידור הציבורי, על הברנז’ה - וגם על הפוליטקאים ששמו רגל בכל הזדמנות • "זהו פרויקט חיי - תוך 3 שנים נהיה יצרן התוכן המוביל בישראל"
    06/03/2019 | גלית עדות

    עוד לפני שנה וחצי כלל לא היה ברור אם תאגיד השידור הישראלי יעלה לאוויר. מרגע אישור חוק השידור הציבורי ב־2014, שהורה על סגירת רשות השידור והקמת התאגיד, היו מי שניסו למנוע ממנו לקום. ראש הממשלה בנימין נתניהו בעצמו ניסה פעמיים להוביל לסגירתו, וגם השרים איוב קרא ואריה דרעי הובילו מהלכים משלהם. "מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו", הרהרה בקול שרת התרבות והספורט מירי רגב במשפט שנכנס לפנתיאון ונתלה על קיר הכניסה למשרדי התאגיד בתל אביב שקמו - ועוד איך קמו.

    הכתבה מופיעה בגיליון פברואר 2019 של פורבס ישראל

    לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל

    לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עיקבו אחרינו בפייסבוק ובאינסטגרם

    "השלטון מציק לערוצים ציבוריים, זה משהו מובנה", אומר אלדד קובלנץ, המנכ"ל הזמני של התאגיד. עכשיו הם כאן, עם שלושה ערוצי טלוויזיה, שמונה תחנות רדיו של קול ישראל וחטיבת דיגיטל. נראה שהימים הסוערים מאחוריהם, ואת הרעש התקשורתי השלילי מחליף באזז חיובי סביב הפקות המקור והתכנים הדיגיטליים.

    קובלנץ. "הרייטינג בטלוויזיה לא מעניין אותנו" | צילום: יח"צ כאן

    "זה נשמע נורא מורכב, אבל בעצם זה נורא פשוט", אומר קובלנץ בניסיון להסביר את הסוף הטוב של הסאגה, מבחינתו. "יש חוק וצריך למלא אותו. החוק אומר בצורה מפורשת שאסור לפוליטיקאים להתערב בתוכן ובמינויים שיש בארגון הזה. פעלנו על פיו, הלכנו ישר והצלחנו להגיע עד הלום.

    "כמובן שהופעלה מערכת לחצים משמעותית", מודה קובלנץ. "אבל אנחנו מנוסים בהתמודדות עם לחצים", הוא אומר. "התחלתי לנהל בגיל 28 ואני כבר קשיש בן 51, אז כבר יש לי ניסיון בלהיות לא מרוצה. לשאר העובדים היה ברור ש'אם יקום עקום שלא יקום, גם אם קם', כפרפרזה על דבריו של ח"כ דוד ביטן".

    בדיעבד יש מקום שבו הייתם לא בסדר בתהליך הזה?
    "היו אירועים שבהם אולי היינו צריכים להיות קצת פחות לעומתיים ואולי לא היינו צריכים לעשות צעדים שיתפרשו כאצבע בעין מצידנו. אבל קיבלתי החלטה שרצים קדימה ומקבלים החלטות בצורה שכלתנית וקרה, על סף הרובוטית. מי שרוצה לפרש החלטות שלנו כלעומתיות בלבד - זכותו.

    "בסופו של דבר נראה לי שעשינו עבודה בסדר גמור. הצלחנו לקום למרות כל הלחצים, ושנה וחצי אחרי ההתחלה יש לנו את חטיבת הדיגיטל הטובה במדינה, והרדיו שלנו משתפר פלאים מימי רשות השידור. הטלוויזיה שלנו היא בשלב אבולוציוני הרבה יותר גבוה ממה שערוץ 10 היה אחרי שנה וחצי, וכל זה בעלות הרבה יותר נמוכה מעלות התפעול של רשות השידור. אבל זה לא נגמר, כי יש עוד דברים שצריך לשפר".

    כמו מה?
    "אנחנו גוף נורא צעיר וצריכים להשתפר בכל. לא כל מה שאנחנו משדרים הוא יצירת מופת. וזה בדיוק העניין שמוביל אותנו: להיפרד מהחלש ולחזק את הדברים הטובים. כמו כן עכשיו מנוסחים יחסי העבודה בין ההנהלה לעובדים, שזה מאוד משמעותי עבורנו".

    הישר לשוחות

    נראה שיחסי העבודה הם אחד הנושאים הבעייתיים ביותר בתאגיד. בחודש אוגוסט האחרון חשף עיתון הארץ התנהלות פוגענית כלפי עובדי רשות השידור, בתקופה שבה נבחרו לעבוד בתאגיד. העובדים תוארו בשמות תואר מעליבים שאין בינם ובין התנהלותם המקצועית דבר. כמו כן חשף התחקיר שיטה של תפירת מכרזים והחלשת המבקרים.

    "אני לא חושב שהיינו מושלמים", מודה קובלנץ. "בקליטת עובדי רשות השידור היינו יכולים להיות יותר רגישים, אבל לא היתה לנו ברירה, כי היינו חייבים לרוץ במהירות. נוצרה פה סיטואציה נדירה שבה למעלה מ־500 עובדים מרשות השידור, שבאו ממקום עבודה טראומתי, חבוט ומוכה, נקלטו ביום אחד בגוף חדש, בו הם נשלחו היישר לשוחות ונדרשו לעבודה קשה במערכות שלא הכירו ובשכר נמוך יותר. עכשיו האווירה יותר טובה, מתוך שבעה עובדים מצטיינים של השנה שעברה, שישה הם עובדי רשות השידור לשעבר, שזו הצלחה מטורפת".

    רק של"הצלחה המטורפת" קדמו קשיים לא מעטים, בהם עזיבות תכופות של עובדים מהתאגיד, כולל עובדים מהדרגים הבכירים. תחקיר של עיתון גלובס מחודש מרץ העלה טענות של עובדי התאגיד על פיטורים שנעשו מתוך גחמות, על אווירה של פחד במסדרונות ועל התעמרות בעובדים.

    אוסף פרסים. קובלנץ ועמיתיו עם פרס פריצת השנה בדיגיטל | צילום: יח"צ כאן

    "ההנהלה ואני בראשה מאמינים בעבודה מאורגנת, לעובדים יש זכויות ואסור לרמוס אותן. ומצד שני אסור למנוע ממנהלים לנהל, ובמגזר הציבורי יש הרבה מקרים שבהם הזכויות לעובדים מנוצלות לרעה", עונה קובלנץ. "לפני שנה וחצי היה יותר מתח, אבל המצב השתפר פלאים. עדיין אנחנו לא מסכימים על כל דבר ולפעמים מתקוטטים, וכל צד מושך לאינטרסים שלו, אבל מצב יחסי העבודה בסדר גמור, ואנחנו מקווים להגיע להסכם קיבוצי בתוך שנה".

    יחסי העבודה בתאגיד יהיה אחד הנושאים שיעמדו במרכזו של דו"ח מבקר המדינה, שצפוי להתפרסם בימים הקרובים. אתה מוטרד?
    "אנחנו גוף ציבורי, ותחום הביקורת קריטי עבורנו. יצירת מנגנון שמסוגל להכיל ביקורת ולתקן תוך כדי תנועה - זה מה שישאיר את הארגון לעוד שנים קדימה. אנחנו נקבל את הדו"ח, ניישם את מה שדורש תיקון, נשתפר ונמשיך הלאה. צריך לזכור שתאריך ההתחלה שלנו זז ארבע פעמים, ומספר עובדי רשות השידור השתנה ארבע פעמים גם כן. נאלצנו לעשות תהליך מאוד מהיר ואני מניח שהוא לא היה מושלם. ועדיין, אנחנו לא צופים שיהיו בדו"ח אמירות מהעולמות הבאמת מטרידים".

    דיברת על כך שהעובדים מקבלים שכר נמוך יותר, מה לגבי פערי השכר המדווחים בין גברים לנשים?
    "להבנתנו, הפערים קיימים, אבל יחסית למגזר הציבורי הם מצומצמים. אנחנו עוקבים אחרי זה. אני עדיין לא נותן לנו ציון מאה, אלא 83".

    זה מאוד מדויק.
    "טוב, אני אדם מדויק".

    דיגיטל תחילה

    תקציב התאגיד לשנת 2018 עמד על 747 מיליון שקל, מתוכו 650 מיליון שמגיעים מקופת המדינה והיתר הכנסות מפרסום. על פי החלטת מועצת התאגיד, 314 מיליון (42% מהסכום) הופנו לרכש תוכן, רובו מחברות הפקה חיצוניות. כמעט שליש מהתקציב מופנה לשכר, כשעל פי הנתונים, השכר ברוטו לעובד עומד על 14 אלף שקל בחודש בממוצע.

    "אנחנו גאים במה שיש כרגע, אבל עדיין לא הגענו למלוא הכוח", אומר קובלנץ. "אני רואה את הלוח להמשך השנה ולשנה הבאה ויודע שבתוך שלוש שנים נהיה יצרן התוכן המוביל בישראל. אבל זה לא אומר שנכה ברייטינג את הפריים טיים של קשת".

    בעוד הרייטינג בטלוויזיה אינו מזהיר בלשון המעטה (מיולי 2018 עד דצמבר רצועת הפריים טיים רושמת 3.8% צפייה), עיקר הגאווה של התאגיד היא חטיבת הדיגיטל וחזון "הדיגיטל תחילה", שהשיג למעלה מחצי מיליארד צפיות בשנת 2018. כאן 11 הפך לערוץ הנצפה ביותר ביוטיוב מבין גופי השידור בישראל, ומספר המינויים בו עומד על רבע מיליון. אם מחפשים דוגמה קלאסית לפער בין הרייטינג הטלוויזיוני להצלחה הדיגיטלית, זו התוכנית "סליחה על השאלה", שרשמה רייטינג ממוצע של 2.5% והגיעה ל־6,466,452 צפיות.

    "כגוף ציבורי הרייטינג בטלוויזיה לא מעניין אותנו כהוא זה", מצהיר קובלנץ. "אבל אנחנו רוצים להיות רלוונטיים, אז למשל ברשת ב' חשוב לנו שיש הרבה צרכנים. בטלוויזיה אנחנו לא מצפים להתחרות ב'אח הגדול' או ב'כוכב הבא', אלא מודדים את עצמנו בפרמטר האיכות וכמה אנחנו חושבים שהתוכן טוב וראוי ובפרמטר הכמות".

    היית יו"ר ועדת המדרוג ואתה ודאי יודע, שהמדידה כיום לא בדיוק משקפת את הרגלי הצפייה.
    "הדיון על הרייטינג הוא ארכאי ולא רלוונטי. בכל מקום הקונגלומרטים הגדולים לא רוצים לשנות את אופן הדירוג ולכלול דיגיטל, כי זה יוריד להם את הרייטינג היחסי. אנחנו לא תלויים בכנסות, לכן לא אכפת לנו אם רואים אותנו 70 בערב או 700 אלף במהלך חודשים. ברגע שאתה מבין את זה ולא נכנס לדכדוך מהשטויות שכותבים עליך בוואלה ברנז'ה, ואתה מבין שאתה אצן למרחקים ארוכים שיוצר ארכיון לשנים הבאות, אתה מבין שאין ממה להתרגש".

    האזכור של הארכיון הביא את קובלנץ לתאר בפרוטרוט איך נמצא תקציב להעברת הארכיון של רשות השידור. הוא מצוי בפרטים הכי קטנים וידע לתאר, למשל, איך בדיוק מתבצע תהליך ניקוי הסרטים לפני העברתם. "כמנכ"ל אני משייט בין ניהול ברמת המאקרו לניהול ברמת הננו", הוא אומר. "יש הרבה מקומות שבהם אני נכנס עמוק, גם בפרומואים וגם בתקציבים".

    אתה פוסל תוכניות אם העלות נראית לך גבוהה מדי?
    "בוודאי. על פי חוק אני העורך הראשי של התאגיד וראש ועדת מכרזים, ואם תגיע אלי תוכנית עם תקציב גבוה, היא תחזור לשולחן המשא ומתן".

    היו גם פלופים, עיין ערך "מדינת הגמדים".
    "זו הייתה תוכנית יקרה יותר ממה שאנחנו עושים בדרך כלל, למעלה מ־400 אלף שקל ל־27 דקות. יהיו עוד תוכניות כאלה, שעלותן גבוהה וסיכויי ההצלחה שלהן לא גבוהים. אנחנו מתפקדים כקרן הון סיכון, ואם נזהה משהו שיכול לייצר שינוי תוכני, פורמט אנרכיסטי או תוכן של גופים פחות מנוסים, ננסה אותו. ואם לא נצליח זה בסדר גמור".
    ומה לגבי חטיבת החדשות. התקציב שלה עומד על 160 מיליון שקל, אבל היא כמעט לא מייצרת באזז.

    "לפני שנה וחצי גלי צה"ל היתה תחנת הרדיו השולטת וכיום רשת ב' עוברת אותה מבחינת רייטינג וקביעת סדר היום, וגם כמות הפרסומים הבלעדיים שלנו הולכת ועולה. אנחנו פה לטווח הארוך ומה שחשוב זה לא להסתכל נקודתית".

    נתיב רובינזון ברשת ג'. אחת משמונה תחנות הרדיו של התאגיד | צילום: Arielinson

    עיוור קירח מירושלים

    רצה הגורל וקובלנץ, שמנהל ביד רמה את כאן 11, מתמודד עם לקות ראייה קשה. "אני לא רואה כלום", הוא מודה ומפנה לעברי את מכשיר הטלפון הסלולרי שלו, שמתוכנת כך שההודעות שמתקבלות מגיעות בכתב הגדול ביותר שאפשר. "מקרוב אני רואה ממש טוב, תשאלי את מחלקת הפרומו איך אני יושב להם על הראש על כל פריים ופריים", הוא מחייך. "נולדתי ככה ואני לא מכיר משהו אחר, לכן מבחינתי, זו לא מגבלה בכלל. אני מניח שאנשים שזה קרה להם באמצע החיים יהיו הרוסים, אבל אצלי ההורים אמרו 'יאללה, תתמודד' וזהו. סיגלתי הרבה תכונות מפצות כמו למשל זיכרון. אני זוכר הכל וממש טוב".
    ברזומה שלו ניהול את תחנת גלגל"צ, שם הנהיג את שיטת הפלייליסט. הוא היה סמנכ"ל פרוגרמינג בערוץ 10 ומנהל לוח התוכניות בשידורי קשת. לפני התאגיד שימש כמנכ"ל הטלוויזיה החינוכית.

    כיום הוא מתגורר במרכז תל אביב, לא רחוק מגרושתו ("אישה מהממת, מתוקה באופן יוצא דופן"), שאיתה הוא שומר על יחסים טובים וקרובים. יש להם שתי בנות: בת ה־13 ("הראשונה נולדה כשעבדתי בערוץ 10 תוך כדי הברדק") ובת שנתיים ("נולדה כשהקמנו את חברת החדשות"). העבודה האינטנסיבית לא מונעת ממנו לראות את הבנות. "הבוקר פיזרתי את הילדות לגן ולבית הספר והתייצבתי במשרד בשמונה כפקיד מסור", הוא אומר. "יש פה שכבה שלמה של אנשים שמגיעים בשבע וחצי וזה כל כך שונה מהתעשייה, שמתחילה בעשר בבוקר עם כל המנומנמים ממסיבות שבת".

    אז אפשר לנחש אתה לא מבלה במסיבות שבת?
    "גם כנער בן 16 העדפתי להיות בבית ולשמוע פינק פלויד ואריק איינשטיין".

    ומה שמירי רגב אמרה לפני כשנתיים בנוגע לכאן, ש"מקימים עוד סניף של הברנז'ה" - זה לא נכון לגביך?
    "אני עיוור, קירח ומירושלים, שבמקרה נקלע לסיטואציה. אני ניסוי חברתי. זרקו אותי לפה ואמרו בוא נראה איך אתה עושה את זה".

    מעניין מה תחשוב על תפקודו ועדת האיתור למינוי מנכ"ל קבוע לתאגיד, שתפרסם את המלצותיה בחודש מאי. בינתיים כבר נודע שהמינוי קורץ לשורה ארוכה של בכירים בתעשיית הטלוויזיה שהגישו את מועמדותם. ברשימה אפשר למצוא את רון ירון, לשעבר העורך הראשי של ידיעות אחרונות; איתן מדמון, לשעבר מנכ"ל העיתון גלובס; יפעת בן חי שגב, לשעבר יו"ר מועצת הכבלים והלוויין; מוטי שקלאר, לשעבר יו"ר הרשות השנייה ומנכ"ל רשות השידור; ויוליה שמאלוב־ברקוביץ', יו"ר הרשות השנייה. לרשימה הזו נוספו גם ניצן חן, גולן יוכפז ואפילו רפי גינת. "אני רוצה להיבחר, כמובן, אבל לא מתעניין במי הגיש מועמדות", אומר קובלנץ.

    ומה סיכוייך לזכות?
    "אני משוכנע שוועדת האיתור תבחר את המועמד הטוב ביותר".

    לנצח את הבחירות

    עד שוועדת האיתור תעשה את שלה, יש לקובלנץ על הראש שלושה אירועים משמעותיים: הבחירות לכנסת באפריל, האירוויזיון במאי והמעבר לירושלים.
    בוא נתחיל בשאלה למה אתם עוברים. משרדי הממשלה לא בדיוק ממלאים את הנחיות החוק ונשארים במרכז הארץ.

    "הפוליטיקאים הצליחו להיות יצירתיים בניסיון להרע לנו, ויש סעיפים בחוק שמגדירים קנס אם לא נעבור לירושלים. לשמחתי, בוועדת הכלכלה הבינו שכדאי שנעבור כשהבניין מוכן ולא מוקדם מדי, וקיבלנו הארכה. ואם לסבך את זה עוד יותר, העובדים מסרבים לעבור לירושלים, לפחות לא בתנאים שמוצעים להם כעת".

    הפוליטיקאים היו נגדכם גם בשאלת הפקת האירוויזיון.
    "ביום שזכינו, הייתי האדם היחיד שלא באמת שמח. המשימה של התאגיד היא לא לארגן תחרות זמר, אלא לייצר מערכת חדשות עצמאית ויצירה ישראלית. אגף התקציבים באוצר חשב שעלינו לממן את האירוויזיון ב־40 מיליון שקל והקצה לנו עוד 70 מיליון. אבל הפוליטיקאים החליטו להשית עלינו את הסכום הזה כהלוואה. מה שיקרה כתוצאה מהמהלך הזה הוא שבמהלך עשר השנים הקרובות היצירה הישראלית תיפגע ב־110 מיליון שקל, וזה לא תקין. זו החלטה פוליטית, ניסינו לשנות אותה וכשלנו".
    זו הסיבה שפרסום מכרזים הנוגעים לאירוויזיון התעכב? חברות ההפקה מתרעמות על פרק הזמן הקצר שעומד לרשותן.

    "במגזר הציבורי מדובר בכסף ציבורי, ולכן התהליכים מאוד איטיים. זו חוכמה קטנה להסתכל מהצד ולשאול למה המכרזים לא יצאו. יש מחיר למהירות והמחיר הוא שלא כל התהליכים יהיו מושלמים. אנחנו מנסים ליצור איזון בין הכי מהר להכי מושלם, וזה לקח זמן. אבל עוד תראו שזה יהיה האירוויזיון הכי טוב בהיסטוריה".

    ומשדר הבחירות שלכם, גם הוא יהיה הטוב בהיסטוריה?
    "אנחנו הולכים לנצח את הבחירות עם השילוב של רדיו, טלוויזיה ודיגיטל. ברור לנו שבמשדר המרכזי בעשר בלילה הרייטינג יתחלק בין שלושה וכנראה לא ננצח את הערב ברייטינג, אבל נייצר מהלך שייצר בולטות, כמו שעשינו במונדיאל עם האפליקציה שנחשבת לטובה באירופה".

    מה ששמענו במונדיאל אלו טענות על זוויות שידור.
    "זה היה אירוע קטסטרופלי אחד שלא באשמתנו ותוך שלוש שעות פתרנו אותו, ועדיין זוכרים לנו את זה".

    החודש זכה קובלנץ בפרס הוקרה מיוחד על הצטיינות בשיווק לשנת 2018 בכנס השנתי של איגוד השיווק הישראלי. זו זכייתו השלישית, הראשונה היתה כמנכ"ל החינוכית ובפעם השנייה זכה בפרס בחודש יולי עם עליית לוח השידורים של כאן 11 והמונדיאל. אולם הזכייה לא היתה חפה מביקורת, כשהיו מי שטענו שמנכ"ל התאגיד צריך להיות איש תוכן ולא איש שיווק.

    "אני שמח שאני זוכה להערכה על האוריינטציה השיווקית שלי, אבל אני בעיקר מנהל", הוא מעיד על עצמו. "לא כתבתי תסריט מעולם ולא פיתחתי משימה ל'הישרדות', ואני לא חושב שזו בעיה. מבחינתי, התאגיד הוא פרויקט חיי. מכל מה שעשיתי זה הדבר הכי משמעותי ומענג. בשלב מסוים נפרדתי מהחרדה אם התאגיד יקום או לא יקום, וזה היה מדהים. ועדיין אין יום שעובר שאני לא מנתח כל פעולה ופעילות שנעשתה, גם ברמה הניהולית והתוכנית. בפעם הבאה שאקים תאגיד, זה יהיה מושלם - אני מבטיח"

    הכתבה מופיעה בגיליון פברואר 2019 של פורבס ישראל

    לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל

    לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עיקבו אחרינו בפייסבוק ובאינסטגרם

  • גלריות
    מדורים
    דירוגים
    ראשי