• "כלב נובח לא נושך": עד כמה קמפיין ה-BDS משפיע באמת?

    קמפיין ה־BDS, הקורא להטלת חרם כלכלי, תרבותי ואקדמי על ישראל, הפך בתקופה האחרונה לנושא מרכזי בתקשורת ובשיח הציבורי והפוליטי. אך האם הנפח התקשורתי שהוא תופס באמת תואם את השפעתו בשטח? המספרים מציירים תמונה מפתיעה
    23/02/2017 | עמית אפרתי
    בשנתיים האחרונות נרשמה עלייה משמעותית במידת ההתעניינות של גורמי הממשל והתקשורת בישראל בקמפיין ה־BDS. התעניינות זו, אשר מלווה לעיתים בהצגתו של הקמפיין כאיום אסטרטגי על ביטחון המדינה, מעוררת באופן טבעי תחושות פחד בקרב ישראלים רבים. אולם האם מידת השפעתו בפועל על הכלכלה והאקדמיה הישראלית תואמת את התדמית המפחידה?

    קמפיין ה־BDS, אשר קורא להטלת חרם כלכלי, תרבותי ואקדמי על ישראל, הושק בשנת 2005 על ידי קואליציה של 171 ארגונים לא־ממשלתיים פרו־פלסטיניים בינלאומיים כדי להשיג שלוש מטרות רשמיות: "סוף הכיבוש והקולוניזציה של אדמות ערביות והריסת החומות; הכרה ישראלית בזכויות הבסיס של האזרחים הערבים־פלסטינים החיים בה; וקידום זכויות הפליטים הפלסטינים לשוב לבתיהם". יודגש, כי קואליציה זו איננה ארגון או תנועה ממוסדת, אלא רשת חסרת היררכיה, המורכבת מעשרות ארגונים ופעילים ממדינות שונות בעולם, המתאמים לעתים את פעילותם ברמות שונות ופועלים תחת אותה כותרת.

    רשת זו, הפועלת רובה ככולה בארצות הברית ובאירופה, מורכבת משני סוגי ארגונים: אלה שכל תכליתם היא קידום פעילות BDS, ואלה הפועלים לקידום זכויות האדם בכל העולם ועוסקים בין היתר בסכסוך הישראלי־פלסטיני. כך, בעוד שארגוני הסוג הראשון נוהגים להשתמש בתכנים אנטישמיים וממומנים בעיקר על ידי קרנות, מוסדות דת ותרומות פרטיות ממוסלמים בכל העולם, ממומנים אירגוני הסוג השני לרוב על ידי ממשלות זרות, זאת בדומה לתמיכתן של אלה בארגונים לא־ממשלתיים נוספים המקדמים אג'נדות שונות. יצוין, כי למרות שטרם הוכח מימון של אי אלו מהממשלות עבור פעילויות הקשורות ישירות ל־BDS, טענות רבות עולות ולפיהן המימון שנותנות הן לאירגוני הסוג השני לטובת קידום פרויקטים כלליים העוסקים בזכויות־האדם, מוקצה לבסוף לפעילות הקמפיין.

    במישור הכלכלי, מתעתדת הרשת להזיק משפטית ותדמיתית לחברות, תאגידים ומשקיעים המבצעים פעילות עסקית בישראל, זאת באמצעות עיוות נתונים ועובדות הקושרים לכאורה בין השקעה בגופים ישראליים (בעיקר אלה הפועלים מעבר לקו הירוק) להפרת זכויות אדם. נוסף לכך, פועלת הרשת לקידום מדיניות סימון, בידול והחרמת מוצרים מיהודה ושומרון.

    השקעות שיא

    כדי לבחון את מידת השפעתו של קמפיין ה־BDS על הכלכלה הישראלית, נבדקו מספר אינדיקטורים מרכזיים. תחילה, ומפאת ניסיונותיו העיקשים של הקמפיין לשכנע משקיעים זרים מרחבי העולם למשוך את השקעותיהם מישראל (השקעות זרות ישירות והשקעות באג"ח ממשלתי), נבחנו יתרות השקעותיהם של תושבי חו"ל בארץ ב־12 השנים מאז שהושק. בחינה זו הצביעה על עלייה הדרגתית ומרשימה ביתרות אלה לאורך השנים ועל שיא של 285 מיליארד דולר בשנת 2015, סכום הגבוה בכמעט פי שניים מהסכום שנרשם בשנת 2005 (147 מיליארד דולר). העלייה המרשימה ביותר בהיקף ההשקעות הזרות בישראל בשנת 2015 נרשמה בענף ההייטק, זאת כאשר הצליחו חברות הסטארט־אפ הישראליות לגייס סכום שיא של 4.43 מיליארד דולר (גידול של למעלה מ־30% ביחס לשנת 2014). לצורך השוואה, בשנת 2005 הצליחו חברות ההייטק הישראליות לגייס הון זר הנאמד בכ־600 מיליון דולר. כישלונו הבולט ביותר של קמפיין ה־BDS, בניסיונו להוביל למשיכת השקעות זרות מישראל, נובע מהעובדה שבשנים האחרונות לא נרשם כל שינוי לרעה באחוזי הבעלות הזרה של החברות הישראליות והבינלאומיות הפועלות מעבר לקו הירוק, כדוגמת אפריקה־ישראל, בנק הפועלים ואלביט, חרף התמקדותו הרבה בהן.

    כמו כן בשנים האחרונות לא נרשם כל שינוי לרעה בדירוג הגבוה ובתחזית היציבה והחיובית שלה זוכה ישראל מחברות דירוג האשראי המובילות בכלכלה הבינלאומית (S&P, Moody's, Fitch). משמעות הדבר היא שהכלכלה הישראלית עודנה אטרקטיבית מאוד וזוכה לאמינות גבוהה מצד גורמים בינלאומיים מוסמכים, על אף ניסיונות ה־BDS לערער אמינות זו. דירוג זה ניתן לכלכלה הישראלית במידה רבה בזכות 13 השנים האחרונות, שבמהלכן נרשמו בה שיעורי צמיחה חיוביים ורצופים, הגבוהים בהרבה מממוצע מדינות ה־OECD. יצוין, כי גם ההאטה היחסית בצמיחה זו בשנתיים האחרונות היא תוצאת המיתון הכלל עולמי וצניחת מחירי הנפט, כפי שבא לידי ביטוי ברובן המוחלט של מדינות ה־OECD, ולא תוצאתם של הניסיונות השונים להחרים את הכלכלה הישראלית, כפי שנטען.

    כדי לעמוד על שאלת הנזק שמסבים הניסיונות להחרים את הכלכלה הישראלית, נבחנו בין היתר נתוני הייצוא הישראלי לשני יעדיו העיקריים ־ ארצות הברית ואירופה - בהן פועל הקמפיין ביתר שאת. נתונים אלה מעלים כי ייצוא הסחורות הישראלי לארצות הברית נמצא באופן כללי במגמת עלייה מתמדת ב־12 השנים האחרונות, וכי ערכו הדולרי בשנת 2015 היה גבוה ב־25% מערכו המקביל בשנת 2005, כשהחל הקמפיין. באשר לייצוא הסחורות הישראלי לאיחוד האירופי, עולה מגמה דומה, כאשר ערכו הדולרי בשנת 2015 היה גבוה ביותר מ־45% מערכו המקביל בשנת 2005. בהתבוננות רחבה יותר מבחינת היקף השנים, עולים נתונים מפתיעים אף יותר. כך, בעוד שמשנת 1995, שבמהלכה נחתם הסכם הסחר בין ישראל לאיחוד האירופי, ועד שנת 2005 צמח שיעור השינוי הממוצע של ייצוא הסחורות הישראלי לאירופה ב־6.2% לשנה, ודווקא מהשנה שבה החל קמפיין ה־BDS ועד שנת 2014 צמח שיעור שינוי זה באחוז גבוה יותר - 7.4% לשנה. יודגש, כי הנתונים שנבחנו מלמדים על ערכו הדולרי של הייצוא הישראלי, ולא על היקף הייצוא נטו.

    השפעה פסיכולוגית?

    באשר לייצוא הישראלי לאיחוד האירופי, חשוב לציין גם את החלטת הנציבות האירופית מחודש נובמבר 2015 בדבר סימון מוצרים מההתנחלויות בתגית "מתוצרת הגדה המערבית (התנחלות ישראלית)". בהקשר זה יודגש, כי סוגיית סימון המוצרים נדונה עוד בתחילת העשור הקודם, טרם התגבשות קמפיין ה־BDS וכהמשך ישיר למדיניות האירופית בכל הנוגע לשאלת ההתנחלויות, אשר באה לידי ביטוי בהסכם הסחר החופשי שנחתם בין הצדדים ואינו מעניק פטור ממכס למוצרים המיוצרים מעבר לקו הירוק. חשוב לקחת את החלטת הנציבות בפרופורציה. ראשית, סך הייצוא מההתנחלויות לאיחוד האירופי מהווה כ־1.47% בלבד מכלל הייצוא הישראלי לזירה. שנית, סימון מוצרים אינו בגדר החרמה, אלא תיוג בלבד, כאשר הצרכן האירופי הממוצע עודנו קונה לפי שיקולי איכות ומחיר, ומעטים בלבד בוחנים את ארץ המקור של המוצרים שהם קונים.

    נוסף לכך, ולמרות הפוטנציאל התיאורטי של ההחלטה להניא צרכנים מלרכוש מוצרים ישראליים מטעמי מצפון, תיוג זה עשוי דווקא להגדיל את הביקוש להם מצד צרכנים שירצו לתמוך בישראל, בעיקר קהילות יהודיות. זאת ועוד, תיוג זה יכול להעניק "תעודת הכשר מוסרית" לתוצרת ישראלית המיוצרת מחוץ לשטחים, ולהגן עליה מפני חרם עתידי. אולם, ועל אף שלסימון המוצרים מההתנחלויות אין כיום השפעה ממשית בפועל, הוא טומן בחובו היבט פסיכולוגי שעשוי להוביל חברות ישראליות המייצרות מעבר לקו הירוק להעביר את מפעליהן למקומות אחרים בארץ ובעולם, כדי להימנע מפגיעה כלכלית פוטנציאלית בעתיד. חשש זה היה יכול להתפרש בהעתקת מפעליהן של החברות סודה סטרים ויקבי ברקן ממעלה אדומים ומאריאל לרהט ולחולדה, בהתאמה. על אף זאת, אם יישנו מהלכים כאלה בעתיד, הם יפגעו בעיקר בעשרות אלפי הפלסטינים מהגדה המערבית, המועסקים בזכות קרבתם הגיאוגרפית במאות המפעלים הממוקמים בשמונת אזורי התעשייה בשטחי C.

    התנועה מייצרת הרבה רעש תקשורתי, אבל התוצאות פחות מרשימות | צילום: Heri Rakotomalala flickr

    לבסוף, נוהגים מצדדי ה־BDS לטעון להצלחות המעוגנות בעובדה ששנת 2015 היתה אחת מהשנים הפחות מוצלחות עבור הייצוא הישראלי, שהתכווץ בשיעור דולרי של כ־7% בהשוואה לשנת 2014. באופן פרטני, דעך שיעורו הדולרי של ייצוא זה לארצות הברית בכ־2.5%, לאיחוד האירופי בכ־15%, למדינות אמריקה הלטינית בכ־25% ולמדינות אפריקה בכ־23%. אולם המכון הישראלי לייצוא מעריך, שמגמה זו נובעת בעיקר מביקושים גלובליים נמוכים עקב חולשת הכלכלה העולמית בשנת 2015 ומהפיחות שחל במטבעות רבים בעולם בהשוואה לדולר.

    כמו כן יודגש, שהירידה החדה ביותר בייצוא הישראלי בשנת 2015 נרשמה ליבשות אפריקה ואמריקה הלטינית, שבהן לא מתקיימת כמעט פעילות BDS. מנגד, רשם הייצוא הישראלי למדינות אסיה גידול דו־ספרתי (15%), כאשר אסיה הופכת לשוק גדול ומשמעותי יותר, ולכן נרשמים בהתאם ניסיונות ישראליים לייצא אליו (לעתים על חשבון אירופה), זאת ללא קשר ל־BDS.

    הסיבה המרכזית לחוסר הצלחתו של קמפיין ה־BDS לפגוע בייצוא הישראלי טמונה באופיו ובהיותו של האחרון שופע במוצרי ביניים תעשייתיים המשמשים לייצור מוצרים אחרים, כגון חלקים ממעבד חברת אינטל, המיוצרים בישראל ומועברים למלזיה להמשך התקנה. לכן, והואיל ולמוצרי צריכה סופיים אין משקל משמעותי בכלל הייצוא הישראלי ־ הנהגת חרם צרכנים ישיר על סחורות אינה מציבה בפני ישראל אתגר אסטרטגי.

    סיבה נוספת לחוסר הצלחתו של הקמפיין נטועה בעובדה, כי עד כה עלו בתוהו כל ניסיונותיו לרתום מדינאים בולטים, אשר יכולים לקבל החלטה גורפת דה־פקטו ולפגוע ביחסים הכלכליים הממסדיים של מדינותיהם עם ישראל, או לחילופין ארגונים לא־ממשלתיים מרכזיים ובעלי השפעה. יודגש, כי על אף שהנתונים המוצגים לעיל אינם מלמדים על פגיעה משמעותית בכלכלה הישראלית כתוצאה מניסיונות החרם, ניתן בהחלט לטעון, באופן תיאורטי, שבלעדיהן ייתכן שנתונים אלה היו גבוהים אף יותר. כמו כן יצוין, שקיים קושי במדידת ההשפעה הפסיכולוגית של הקמפיין על חברות בינלאומיות ששקלו או שוקלות להיכנס לשוק הישראלי, אך נמנעות מלעשות כן בשל חששן מהשלכות עתידיות שטרם ידועות.

    כמו בכלכלה - גם באקדמיה

    בשנים האחרונות הכריזו באופן מתוקשר אגודות חברתיות ואקדמיות שונות, כגון אגודת האנתרופולוגים האמריקאית, על כוונותיהן לבטל את קשריהן עם אוניברסיטאות מישראל. אולם, ועל אף התהודה הרבה לה זכו שלל הצהרות אלו, הן בוטלו באופן שקט, מיידי ושקול בידי גורמים רמי דרג. בדומה למישור הכלכלי, תהליך זה מייצג את רובם המוחלט של הניסיונות לקדם חרם אקדמי על ישראל - רעש רב, אך השפעה ממשית מועטה. בהקשר זה, חשוב לציין, כי גם על אף ניסיונותיו החוזרים והנשנים של הקמפיין לפגוע במקורות המימון הזרים של האוניברסיטאות הישראליות, ב־12 השנים מאז השקתו נרשמה עלייה משמעותית בסך התרומות, המענקים והתקציבים למחקר ולפיתוח שהתקבלו מגורמי חוץ באוניברסיטה העברית, באוניברסיטת בן־גוריון ובטכניון.

    יתרה מכך, ניתן אף לזהות השפעה חיובית של הקמפיין על מקורות מימון אלה, כאשר יותר גורמי חוץ מביעים רצון לתרום לאוניברסיטאות הישראליות כאות הזדהות עם המדינה או כפעולת מחאה על הניסיונות להחרימה. מחאה זו פתחה עבור האקדמיה הישראלית חלון הזדמנויות להרחבת קשרי ידידות חדשים מעבר לים, דבר הבא לידי ביטוי בביקוש הרב שנרשם בשנים האחרונות לשיתוף פעולה עם אוניברסיטאות ומוסדות מחקר ישראליים, הנובע מאיכותם הגבוהה. בהקשר זה, ניתן לציין גם את הכפלתם של הסטודנטים הזרים הלומדים באוניברסיטאות בישראל. יודגש, כי גם בהיבט הפרסונלי נוחלים החוקרים הישראלים הצלחה בינלאומית, זאת כאשר ישראל ניצבת במקום החמישי והמכובד בקבלת מענקי מחקר עבור חוקרים, בהשוואה ליתר 23 המדינות האירופיות החברות במועצת המחקר האירופית, ובמקום הראשון בקבלת מענקים לנפש.

    איום או מניפולציה?

    על אף חוסר השפעתו המעשית, יש להניח שהרעש הרב שיוצר קמפיין ה־BDS משפיע באופן פסיכולוגי על הציבור ועל גורמי התקשורת הישראליים, שבוחרים למדוד את הצלחתו ברייטינג שלו הוא זוכה. ייתכן שהטעיה זו טמונה בפחד מהתגברות העמדות השליליות ברחבי העולם כנגד ישראל ומדיניותה, ומהחשש לחרם שקט שבמהלכו יימנעו זרים מיצירת קשרים עם גורמים ישראליים מתחומים שונים. אולם מסקרים שנערכו לאחרונה, בעיקר בארצות הברית, עולה שלא נרשמו שינויים מהותיים בדעת הקהל המקומית כלפי ישראל ב־12 השנים האחרונות.

    נוסף לכך, יש להניח כי גורמים פוליטיים שונים נהנים מהפיכתו של הקמפיין לנושא מרכזי בסדר היום הציבורי ואף משתמשים בו בהתאם לאינטרסים שלהם. מחד, משתמשים בו גורמי שמאל ככלי למתיחת ביקורת על חוסר יכולתה של הממשלה לגבור עליו, כמו גם על העובדה שזה למעלה משנה אין במדינת ישראל שר חוץ המכהן במשרה מלאה. מאידך, משתמשים בו גורמי ימין כאמצעי לזריעת פחד בציבור כדי לגרום לו להצביע בדרך מסוימת או לחילופין לתמוך במדיניות שבנסיבות מסוימות לא היתה נתמכת. אווירת פחד זו, ייתכן שמגבירה את נטיית הציבור להצביע למפלגות הנתפסות לאומיות ואגרסיביות יותר.

    אף שלא הוכח עד כה נזק משמעותי לכלכלה הישראלית כתוצאה מפעילות קמפיין ה־BDS, אין בכוונת מאמרי לזלזל בפוטנציאל הנזק שהוא עלול לגרום לה בעתיד. עניין זה מחייב גורמים ישראליים שונים לעקוב על בסיס יומי אחר פעילותו, כמו גם לזהות הזדמנויות לפתח קשרים חדשים כתגובה אליו. לדעתי, כל עוד לא מעורבות בניסיונות החרם ממשלות, חשוב שמדינת ישראל הרשמית תדיר את רגליה מהמאבק ותותיר את הבמה לגורמי הדיפלומטיה האזרחית ולארגונים חברתיים ולא־ממשלתיים, זאת במטרה למנוע מהמאבק לזלוג לזירה המדינתית ההרשמית.

  • גלריות
    מדורים
    דירוגים
    ראשי