• הסולטן של המאה ה־21: לאן צועד הנשיא ארדואן?

    15 שנים אחרי שתפס את השלטון, ובתום שנה וחצי של טיהור כל מוסדות השלטון משאריות האופוזיציה, נשיא טורקיה מוכן לשלב הבא: ביסוס מעמדו כמנהיג הבולט באזור, כזה שיקבע את סדר היום העולמי, ושום הסדר אזורי לא ייסגר בלעדיו
    25/01/2018 | אלון לוין ויובל בוסתן

    ביולי 2016 נערך בטורקיה ניסיון הפיכה כושל, שנמשך ימים ספורים וסוכל במהירות על ידי כוחות הביטחון, שהפגינו ברובם נאמנות לנשיא המכהן רג'ב טאיפ ארדואן. נשיא טורקיה האשים את אנשיו של איש הדת פטהוללה גולן בניסיון ההפיכה ויצא למסע טיהורים נרחב ואגרסיבי נגד כל מי שנתפס כתומך בגולן וגם נגד גורמי אופוזיציה אחרים. התוצאה - בתוך שבועיים ימים קרוב ל־80,000 איש זומנו לחקירה, נאסרו או הודחו מתפקידם.

    בחודשים שאחרי ניסיון ההפיכה הוכפל המספר הזה. נסגרו מעל אלף בתי ספר פרטיים וכן כ־60 תחנות טלוויזיה ורדיו ועשרות בתי הוצאה לאור. נכסים של למעלה מ־1,000 חברות הוחרמו, בשווי כולל של כ־11 מיליארד דולר. בין לבין, דילג ארדואן מעל המשוכה המשמעותית האחרונה שנותרה בדרך להשתלטות מוחלטת על המדינה: באפריל ניצח במשאל עם, שהעביר את טורקיה למשטר נשיאותי מלא והעניק לנשיא - ארדואן - סמכויות נרחבות.


    ארדואן. חזק יותר אחרי ניסיון ההפיכה | צילום: shutterstock

    הצעדים האלה הורידו את המסך על טורקיה החילונית, שהתקיימה מאז המהפכה הכמאליסטית ב־1923. מאז עלה ארדואן לשלטון ב־2002, הוא פעל בעקביות ובשיטתיות להשתלט על כל מוקדי הכוח במדינה והוא משלים את ההשתלטות במהלך האחרון, בדרך להנצחת מעמדה של טורקיה כמדינה מסורתית ואת מעמדו שלו, דה־פקטו, כסולטן.
    אחת התגובות המיידיות לצעדים של ארדואן היתה טריקת דלת מצד האיחוד האירופי, שם האשימו אותו ב"הפרות חוק ופגיעה בזכויות אדם". עבור רבים באיחוד האירופי סיפקו הצעדים של ארדואן תירוץ מושלם לגנוז את תהליך ההצטרפות הבלתי נגמר של טורקיה לאיחוד, שגם ככה רבים לא רצו בו. השיחות עם טורקיה החלו עוד ב־1999 ומאז התקדמו בעצלתיים במשך כמעט 20 שנה. בנובמבר 2016 קיבל פרלמנט האיחוד החלטה לא מחייבת להקפיא את השיחות עם טורקיה, ואלו אכן נעצרו בעקבות משאל העם להרחבת סמכויות ארדואן.

    להחליש את הדולר

    באיחוד האירופי מעולם לא ששו לקבל את טורקיה כחברה מלאה ולפתוח בכך את הדלת ל־80 מיליון טורקים. אלא שזה רק חצי מהסיפור - כדי לראות את התמונה כולה מספיק להתבונן במפה ולהבין כיצד ייראה האיחוד האירופי עם טורקיה בתוכו. כל מדינה שמצטרפת דוחפת את הגבול של האיחוד האירופי מזרחה ומכניסה לשכונה שכנים חדשים.

    בעוד כיום הגבול הדרום־מזרחי של האיחוד האירופי הוא עם טורקיה, קבלה של טורקיה לאיחוד תיצור לאיחוד האירופי גבול ישיר עם סוריה, עיראק ואיראן ותחשוף אותו לקרבות המתרחשים באזור ולהמוני הפליטים הנעים חסרי בית. ואם זה לא מספיק, הרי שהגבול הצפון־מזרחי של טורקיה הוא עם מדינות הקווקז, מה שייצור אזור חיץ מצומצם ונפיץ נוסף בין האיחוד האירופי ובין רוסיה, בדומה לזה שנמצא היום באוקראינה. טורקיה מחוץ לאיחוד, אם כן, היא התוצאה שאליה כיוונו בבריסל עוד לפני הצעדים של ארדואן, וכעת השיגו אותה.

    במשך שנים ארוכות ניצלה טורקיה את מיקומה האסטרטגי וחברותה בברית נאט"ו כדי לרקוד על כל החתונות - גם לנסות להכתיב סדר יום במזרח התיכון וגם לנסות להצטרף לאיחוד האירופי, גם לשמור על קשרים הדוקים עם ארה"ב וגם להתקרב לרוסיה ולסין. מדיניות זו נתנה ביטוי גם למאזן הכוחות הפנימי בין מוקדי הכוח החילוניים והאיסלאמיסטיים וגם למיקום הגיאו־אסטרטגי של טורקיה, במשולש בין מדינות המפרץ הפרסי והמזרח התיכון, ברית המועצות/הקווקז ואירופה. אלא שההתפתחויות בעת האחרונה ובפרט המהלכים לביצור שלטונו של ארדואן וסגירת הדלת מצד האיחוד האירופי, דוחפים את טורקיה לקבל את ההחלטה שנראתה מתבקשת כבר שנים ולפנות מזרחה.
    ארדואן סירב להתרגש והצהיר שמבחינת טורקיה בהחלט יש תחליפים ראויים לחברות באיחוד. בריאיון ל־BBC האשים את האיחוד בבזבוז זמן: "רוב האזרחים בטורקיה לא רוצים להצטרף לאיגוד האירופי ... למרות זאת, אנחנו נמשיך להפגין סבלנות עוד קצת זמן ונראה מה הם יציעו לנו".

    האמירה הזו של ארדואן מעידה על האיש: הצהרותיו רדיקליות הרבה יותר ממעשיו. בתגובה לעצירת התהליך מצד האיחוד, ארדואן לא הודיע על ניתוק מצד טורקיה, אלא כי לא ימשיך לחכות עוד הרבה זמן. כלומר, מבחינתו, עדיין לא נאמרה המילה האחרונה.
    ארדואן לא הסתפק בביקורת על אירופה ולאחרונה ביקר בחריפות את ההכרה האמריקאית בירושלים כבירת ישראל. כאן דווקא נקט בצעדים אקטיביים: הוא אירח פסגת חירום של מנהיגי הארגון לשיתוף פעולה מוסלמי (OIC) והוביל החלטה בפסגה להכיר במזרח ירושלים כבירת פלסטין, תוך שהוא מכנה את ישראל "מדינת טרור שרוצחת ילדים" וקורא "לכל מוסלמי להגן על ירושלים". ארדואן לא הסתפק בזה והוא אף היה הקול הבולט ביותר שהתריס נגד האיום של דונלד טראמפ לפגוע בסיוע הכלכלי למדינות שיצביעו נגד הצעד האמריקאי בעצרת האו"ם: "אדון טראמפ, אתה לא יכול לקנות את הרצון הדמוקרטי של טורקיה עם הדולרים שלך. אני מקווה שהעולם יעביר שיעור חשוב מאוד לארה"ב היום".

    ברקע הדברים, ארדואן הציע לרוסיה, לסין ולאיראן לנהל עסקאות במטבעות מקומיים: "הצעתי לפוטין ... שמה שאני אקנה ממנו אשלם ברובל, ומה שהוא יקנה ממנה הוא ישלם בלירה טורקית". הצעד הזה של ארדואן משתלב במאמצים של רוסיה וסין לצמצם את השימוש בדולר האמריקאי.

    ממתין להתנצלות מנאט"ו

    טורקיה מסתדרת גם ככה עם קשרי המסחר הקיימים בינה לבין האיחוד האירופי, בלי להיות חברה. אך טריקת הדלת המדינית תגדיל את התלות ברוסיה ובסין, וזו עשויה להפוך בעייתית ממש, אם ארדואן ימשיך להסתכסך עם ארה"ב של טראמפ. נכון לעכשיו נהנה ארדואן ממגוון האפשרויות שמוצעות לו ביחסי החוץ, אך ההקצנה שלו מצמצמת אותן במהירות.
      
    גם בתוך העולם המוסלמי מוצאת עצמה טורקיה עם אפשרויות מוגבלות. במסגרת מאמציו של ארדואן להחיות את מעמדה של טורקיה כמעצמה בה"א הידיעה באזור, הפכה קטאר, על כספה ורשת הטלוויזיה הפופולרית שלה, לאמצעי חשוב בעיני הטורקים לחדור לאזור המפרץ הפרסי. בשנים האחרונות חתמו שתי המדינות על שורה של הסכמים אסטרטגיים, וטורקיה אף הקימה בסיס צבאי בקטאר והציבה שם חיילים. שתיהן תמכו באחים המוסלמים, בחמא"ס ובמשטר קצר־הימים של מורסי במצרים.


    טראמפ. לא יכול לקנות את ארדואן | צילום: shutterstock

    בקיץ האחרון, כאשר סעודיה ומצרים האשימו את קטאר בתמיכה בטרור, הגיע ארדואן פעמיים לאזור וניסה למצב עצמו כמתווך בין הצדדים. אלא שהמעורבות הטורקית בקטאר והתמיכה הקולנית של ארדואן באיראן לא רק שהפכה אותו לבעל אינטרס בסכסוך, אלא הביאה את הסעודים להציב את סגירת הבסיס הטורקי בקטאר כאחד התנאים לנורמליזציה עם קטאר.

    כשהאיחוד האירופי ירד מהפרק, ועם מדיניות חוץ שפונה מזרחה והופכת לעומתית יותר כלפי ארה"ב, באופן טבעי עולה שאלה לגבי עתיד חברותה של טורקיה בברית נאט"ו. לפני כחודשיים, בצעד שהיה ככל הנראה יוזמה אישית, אך נראה כי היא נותנת ביטוי לסנטימנט במערב, הוצגו ארדואן ומייסד טורקיה המודרנית אתא טורק כ"אויבים" בתרגיל של ברית נאט"ו. ארדואן בתגובה זעם וכינה את המהלך "התנהגות בזויה... אי אפשר לסגור את העניין הזה בהתנצלות פשוטה".

    אחרים בטורקיה, כולל יועצים קרובים לארדואן, קראו לנצל את ההזדמנות ולבחון את המשך חברותה של טורקיה בברית נאט"ו.

    גם פה נראה כי ארדואן משתמש ברטוריקה קיצונית, אך לא מתרגם אותה למעשים. טורקיה מושקעת בנאט"ו ורואה מכך דיבידנדים - היא אחת משמונה המדינות שהשתתפו במימון פיתוח מטוס ה־35־F, החמקן, וכחברה בברית, שאר החברות בה מחויבות לחוש לעזרתה אם תותקף. לא אחד כמו ארדואן יוותר על נכס כזה בקלות. יחד עם זאת, הוא מטפח אלטרנטיבה בדמות חברות אפשרית בארגון לשיתוף פעולה של שנחאי (SCO), שבו חברות היום רוסיה, סין ומספר רפובליקות סובייטיות לשעבר במרכז אסיה. הודו ופקיסטן התקבלו כחברות לפני שנה, וטורקיה, עם או בלי איראן, נראית כמו מועמדת טבעית להצטרפות. אמנם הארגון אינו ברית הגנה רשמית כמו נאט"ו, אך עם ותק של 17 שנה, תיאום מדיניות אזורית ותמרונים צבאיים שנתיים, הקשר בין חברות הארגון הולך ומתהדק משנה לשנה.

    בשורה התחתונה, הדילמה היא האם לאפשר למדינה כמו טורקיה ליהנות מכל העולמות או לאלץ אותה לבחור צד. לא פעם, עדיף להשאיר מדינה לעומתית בתוך מסגרת משותפת כדי לאלץ אותה למתן את מדיניותה. סביר גם להניח, כי מנהיג אמוציונלי כמו ארדואן, אם יידחק לפינה, יבחר במדיניות רדיקלית שתהיה נוחה פחות מהנוכחית. לכן במערב לא יתמכו בצעדים שיערערו את הסטטוס־קוו, כמו תמיכה בעצמאות כורדית. זאת בציפייה ליום שאחרי ארדואן, שבו טורקיה תוכל לשוב ולהשתלב בסדר יום דמוקרטי וחילוני. עד אז ארדואן ימשיך לתמוך בפלסטינים ובקטאר ולהתרחק מהדמוקרטיה, בליווי הרטוריקה הקיצונית המוכרת.

    אלון לוין ויובל בוסתן הם העורכים הראשיים של סיקור ממוקד, ירחון מקוון לחקר מגמות ביחסים בינלאומיים

    הכתבה מופיעה בגיליון ינואר של פורבס ישראל

    לרכישה חייגו 077-4304645 או הזמינו כאן

    לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עשו לנו לייק בפייסבוק

  • גלריות
    מדורים
    דירוגים
    ראשי