• ערפול בשחקים: מדוע תעשיית הביטוח אינה מוכנה לעידן הרחפנים?

    כלי תחבורה או כלי לפנאי ושעשוע? ההגדרות המשפטיות והפוליסות של חברות הביטוח לגבי רחפנים מעורפלות ומובילות למאבקים משפטיים יקרים וארוכים. החדשות הטובות - יותר ויותר מדינות בארה"ב מחוקקות חוקים שיעשו סדר בתחום
    26/04/2017 | קרייג קזאזה
    סמכו על תאונה מסקרנת שמעורב בה מגש פיצה שנפל, כדי להדגיש כיצד מעורפלות ונמצאות מאחור חברות הביטוח בארה"ב, כאשר מדובר ברחפנים. המקרה הזה התרחש בניו המפשייר, שם רחפן שהעביר משלוח של פיצה נפל על אדם ומכוניתו. כאשר הפיצרייה נתבעה עבור יותר מ-300 אלף דולר, חברת הביטוח של המסעדה סירבה לגבות את התביעה מאחר שהמדיניות שלה לא כוללת חבות עבור כל התאונות שמערבות "כלי טיס". לרוע מזלה של החברה, הפוליסה שלה לא כללה "רחפנים" בהגדרת כלי טיס. לאחר קרב משפטי ארוך, בית המשפט העליון של ניו המפשייר אילץ את חברת הביטוח לשלם את התביעה.

    החברה הזו לא נמצאת לבד במערכה. חברות ביטוח הראו סימנים קלושים של אימוץ מהיר מספיק של הרחפנים, שמתפשטים במהרה גם ככלים מסחריים וגם כמכשירי פנאי, עם נושאי חבות שעולים במקביל לפופולריות שלהם.

    כאשר מספר הטיסות של רחפנים ממשיך לגדול, ומספר התאונות שעשויות להתרחש בעקבות כך עשוי להתאים, אי הבהירות הזו מצד חברות ביטוח יכולה להפוך לחוויה לא נעימה ואף יקרה באופן פוטנציאלי, עבור המבטחים והלקוחות שלהם. לתעשיית הביטוח יש צורך בוער להגדיר מהו 'רחפן' במדיניות שלה, כמו גם לציין באופן ברור יותר מה מכוסה ומה לא בהקשר של כלי הטיס הזה.

    ההגדרה של רחפן לא תמיד ברורה

    אף אחת מפוליסות ההשכרה או הבעלות האמריקאיות שניתחתי לא מציינת במפורש "רחפנים", או אפילו את השמות הטכניים שלהם יותר, "כלי רכב אווירי לא מאוייש" (UAV) או "מערכת טייס לא מאוישת" (UAS). לעומת זאת, צורות אחרות של תחבורה, כמו אניות ומכוניות גולף, מקבלות ציון מפורש בפוליסות. בעלי פוליסה יידעו באופן חד משמעי מה יקרה במקרה שמעורבת בו, לדוגמא "סירה עם מנוע פנימי שגדול יותר מ-50 כוחות סוס", מאחר שזה כתוב במפורש בתוך הפוליסה. לא נמסר לנו מה יקרה אם רחפן יעבור משקל מסוים, או רחפן שטס במהירות מסוימת יפגע באדם.

    הדבר שהכי קרוב לרחפנים ברוב הפוליסות הוא הוראה שמחריגה את כל הפציעות והנזקים מאופרציה של "כלי טיס". יחד עם זאת, ההגדרה של "כלי טיס" בפוליסות האלו היא לא כוללנית. עבור המבטחים, "כלי טיס" הוא "כל כלי שנמצא בשימוש ומעוצב עבור טיסה, מלבד מודל של כלי טיס או כלי טיס למשחק שלא נמצא בשימוש לנשיאת אנשים או מטען".

    כך, בעיני חברת הביטוח, רחפן הוא לא כלי טיס. אבל, כפי שבית המשפט בניו המפשייר הראה, אם פוליסות לא מציינות במפורש החרגה זאת, הן עדיין יהיו נתונות לתביעות שנעשו על ידי מחזיקי פוליסות - למרות שאלו ייאלצו לעשות זאת קודם כל תוך מאבק משפטי יקר וארוך.

    מדוע ההתייחסות לרחפנים כמו כל נושא חבות אחר היא בעייתית?

    אם רחפנים הם לא כלי טיס באופן טכני, חברות הביטוח ייאלצו להתייחס לתביעות שכוללות אותם כמו כל נושא חבות אחר. המשמעות היא שכאשר תביעה מובאת לפתחם, למבטחים תהיה נטייה לכסות את התביעה, כל עוד השימוש ברחפן היה חוקי וכל נזק שקרה בעקבותיו לא היה מכוון.

    רוב החוקים הפדרליים אינם ברורים לגבי מה מותר ומה אסור לרחפנים לעשות | צילום: fotolia

    למרבה הצער, החוקים הפדרליים שמפוקחים על ידי רשות התעופה הפדרלית (FAA), לא תמיד ברי יישום לסיטואציות שסובבות את החבות בתחום הרחפנים. כמה מהן ספציפיות לסיטואציות מסוימות, בעוד שרובן לא ממענות את הנושאים שיש בה ניואנסים רבים יותר, שיכולים להסתיים במצבי טיסה שמתרחשים ביומיום כמו הפרת פרטיות.

    חוק פדרלי אחד שרלוונטי לרחפנים הוא זה שאוסר טיסה מעל אצטדיונים כשעה לפני ואחרי אירוע של NFL, MKB או NCAA. מקרה לדוגמא הוא תאונה במשחק פוטבול של אוניברסיטת ויסקונסין, בה רחפן נראה מרחף מעל אזור הסטודנטים בסוף המשחק. אם בעלי הרחפן במקרה הזה היו פוגעים במישהו ונתבעים, חברת הביטוח בוודאי לא היתה מגנה עליהם, מאחר שהם לא צייתו לחוקים שקבעה רשות התעופה הפדרלית. חוקים אחרים כוללים את אלו שאוסרים על טיסה ליד שדות תעופה או בסיסים צבאיים, או ליד אירועים כמו זיקוקים.

    חוקים מדינתיים בארה"ב מפורשים יותר מבחינת מה שהם מאפשרים ולא מאפשרים לרחפנים. טקסס, לדוגמא, הגדירה במפורש מהם השימושים החוקיים והלא חוקיים עבור רחפנים. בסך הכל, 43 מדינות העבירו חוקים או ממתינות לחקיקה שכוללת רחפנים. ועדיין, זה משאיר מעט מאוד מדינות שאין להם חוקים כלל בכל רמות הממשל לגבי רחפנים, ורק ל-13 מתוך 43 המדינות האלו יש חוקים שמפקחים על הפרעות לפרטיות שמערבות את כלי הטיס.

    הישענות על החוקים כדי לפתור את הסוגיה תוכל לעבוד אם טיסת רחפן היתה נחשבת לצורה מעורפלת של תחבורה. יחד עם זאת, עם תחזית של 7.1 מיליון רחפנים באוויר עד 2025, ניהול מאבק משפטי בכל פעם שרחפן פוגע במישהו או מרגל אחריו תיצור כאוס חוקי מוגזם ואי בהירות.

    מה צריך להיעשות?

    כדי להפחית את חוסר הבהירות מסביב לחבות הרחפנים, חברות הביטוח צריכות לכלול שפה בהירה יותר בתוך הפוליסות שלהן, או להציע מוצרי ביטוח נוספים עבור בעלי הרחפנים.

    כאשר לסירות ומכוניות גולף יש הוראות ברורות, רחפנים צריכים לקבל טיפול דומה. מבטחים יכולים לבחור לא לכסות רחפנים שגדולים יותר מגודל מסוים - בדומה לכך שהם לא יבטחו בעלים שיש להם סוגים מסוימים של כלבים. רחפנים מסוימים יכולים להגיע למשקל של 25 ק"ג, בעוד שאחרים קטנים ושוקלים קילוגרמים בודדים. לכבדים יותר יש פוטנציאל גדול יותר לגרום לנזק רציני. המבטחים גם יכולים לומר במפורש שהם לא ייקחו שום תיק שמעורב בו רחפן עם מצלמה, כדי להימנע מחוסר הבהירות שסובבת חוקי פרטיות.

    דרך נוספת יכולה להיות הצגה של "הסמכות" עבור רחפנים, שמהוות תוספת לפוליסה המרכזית שלכם, ומעניקה לכם כיסוי רחב יותר עבור נכסים או אירועים מסוימים. בדיוק כפי שחברות מציעות הסמכות עבור תכשיטים, המבוטחים יוכלו לרכוש את ההסמכה שמעניקה להם כיסוי חבות נרחב יותר כאשר מדובר ברחפנים שלהם.

    נכון, שינוי פוליסות ביטוח והוספת מוצרים חדשים לא יכולה להיעשות בהנפת יד. זה עשוי לקחת שנים ליישם באופן מלא שינויים בכל 50 המדינות בארה"ב לבדה, ובוודאי שיותר מכך בשאר העולם. הדבר החשוב הוא שהמבטחים מזהים את האיום הגובר, ויהיו מוכנים כאשר יותר ויותר רחפנים ימלאו את השניים בשנים הבאות.

  • גלריות
    מדורים
    דירוגים
    ראשי