• עם פטריות וקורי עכביש: כך מתכננת ת'רדס לכבוש את תעשיית הטקסטיל

    הם נפגשו במעבדה שורצת עכבישים, שם התאהבו ביצורים הקטנים • היום עומדים דן וידמאייר, דייוויד ברסלאוור ואיתן מרסקי בראש בולט ת'רדס – חברה בשווי 700 מיליון דולר, שמייצרת בדים מקורי עכביש
    18/09/2018 | איימי פלדמן

    דן וידמאייר, מייסד ומנכ"ל Bolt Threads, פותח את דלת המעבדה כשהוא לובש חלוק לבן עם שמו והספרה אחת - עובד מספר אחת - על גב החלוק. בפנים וינדמאייר והמייסדים הנוספים, דייוויד ברסלאוור ואיתן מרסקי, מגדלים "משי עכבישים" מלאכותי, משהו שמדענים מסביב לעולם מנסים לעשות במשך עשורים. משי עכבישים, החומר שממנו הם טווים את הקורים, ידוע בזכות הרכות המדהימה והעוצמה הרבה שלו ובזכות היכולת להשתמש בו לייצור בגדים קלי משקל.

    הכתבה מופיעה בגיליון ספטמבר 2018 של פורבס ישראל

    לרכישת גיליון חייגו 077-4304645

    לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל

    לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עשו לנו לייק בפייסבוק

    וידמאייר שולף ממקרר מכל גלילי ועליו המספר 1,314. כתמים לבנים של שמרים דבוקים על הדפנות. בכל ארבע שעות השמרים מכפילים את עצמם, הוא אומר, וכשזה מוכן זה ייכנס לפרמנטור (מכל תסיסה) במורד המסדרון, שם ינערו את החומר ויערבבו אותו בתהליך דומה לייצור בירה (אבל עם תוספת חמצן, שמונעת מהתוצאה הסופית להפוך לאלכוהול). "אנחנו מייצרים סוג של משי", הוא אומר במשיכת כתפיים ומציין שמערכות המידע של בולט ת'רדס עוקבות בדיוק אחרי מה שמתרחש באלפי השילובים שהחברה בדקה עד היום. "אחד הדברים הכי מגניבים בסיפור הזה הוא שהמוצר משכפל את עצמו", הוא אומר. "החומר ניזון מסוכר, שעולה בערך עשרים סנט לקילו".

    קורי עכביש. מגדלים חומר שמכפיל את עצמו | צילומים: Allie Gillette

    ברוכים הבאים לעולם הביו־חומרים (biomaterials), שבו עמלים יזמים עם דוקטורים לכימיה על סידור של ד.נ.א, גידול שמרים במכלים קטנים ויצירה מעבדתית של חלבונים טבעיים, כמו המשי של עכביש הענק Argiope Bruehnicci. יתרון אחד של המשי המעבדתי הוא שבאופן תיאורטי, ניתן לעצב אותו מחדש כך שיתאים להעדפות הצרכנים - חזק, רך וגמיש. אבל בזמן שחוקרי משי עכביש אחרים התמקדו ביישומים צבאיים ורפואיים, בולט ת'רדס מחפשת דרך להשתמש בחומר הזה כדי לייצר בגדים טובים יותר.

    עיזים, מעילים ושמפו

    תעשיית האופנה העולמית, שמוערכת ב־2.5 טריליון דולר, היא תעשייה ענקית והרסנית לסביבה: סיבים סינתטיים וזולים, כמו פוליאסטר, מזהמים את האוקיינוסים, וגם בדים טבעיים כמו כותנה דורשים מאגרי קרקע עצומים וכימיקלים לייצורם. משי עכבישים, לעומת זאת, הוא ביו־חומר בר־קיימא.

    במשך עשורים פינטזו מדענים ויזמים על יצירת משי עכביש במעבדה, סיב חזק כפלדה ורך כענן, אבל המציאות לא הצליחה לממש את ההייפ. לפני כ־20 שנה פיתחה חברה קנדית עדר עזים מהונדסות שייצרו משי עכבישים וזכתה לכיסוי תקשורתי נרחב, אך כשלה בקידום החומר לשוק, לפני שפשטה את הרגל ב־2009. ב־2015 שיתוף פעולה בין החברה היפנית Spiber ל־NorthFace יצר מעיל עשוי ממשי עכביש, אבל התוצאה היתה יותר פריט אמנותי מאשר מוצר לצרכנים.

    החברה הגרמנית AMSilk יצרה נעל מתכלה בשיתוף פעולה עם אדידס ב־2016, אבל כיום מתמקדת החברה במכירה של ביו־משי לתעשיות הקוסמטיקה, שמשתמשות בו כדי להוסיף זוהר למוצרי העור שלהן וברק לשמפו. בסופו של דבר, משי עכביש מהונדס ימשוך גם את תעשיית האופנה, אומר ינס קליין, מנכ"ל AMSilk, "אבל אני לא מתכוון להתחייב לגודל של שוק או להבטיח שאכבוש עשרה אחוזים ממנו. חייבים להיות ריאליים".

    שאלה של כמות

    התהליך של בולט היה ארוך ומתסכל. מאז הקמת החברה לפני תשע שנים היא ייצרה ומכרה כמות מזערית של עניבות וכובעים מהמשי המלאכותי שלה, שנקרא מיקרו־משי (Microsilk). אבל וידמאייר מאמין שהצוות שלו, שמונה 130 עובדים, יצליח לעשות את פריצת הדרך המדעית ההכרחית שתאפשר להם להפוך למסחריים.

    הוא מקווה ש־2019 תהיה שנת הפריצה. המכירות השנה צפויות להכניס יותר מעשרה מיליון דולר, רובן מחברת Best Made, יצרנית ניו יורקית של סוודרים, תיקי בד וציוד קמפינג. בשנה שעברה רכשה בולט את בסט־מייד כדי לקבל תובנות על עולם האופנה. אבל השאלה המרכזית עכשיו היא כמה היא תצליח למכור בשנה הבאה, וכמה מהמכירות האלה יתבססו על החומרים שלה.

    המשקיעים מהמרים על ההצלחה של החברה: בולט ת'רדס גייסה 213 מיליון דולר, בין היתר מקרנות בסיליקון ואלי, כמו Formation 8, Founders Fund (החברה של פיטר תיל), ו־ Innovation Endeavors(שייסד מנכ"ל גוגל לשעבר אריק שמידט). גם ביילי גיפורד, מנהל הנכסים הענק מאדינבורו, השקיע בחברה בסבב גיוס שהעניק לה שווי של 700 מיליון דולר.

    בענף הטקסטיל לא היו פריצות דרך משמעותיות זה עשורים, ובתקופות קודמות ממציאי הגורטקס, הבד הנושם האטום למים, הקימו אימפריה שהיתה שווה למעלה משלושה מיליארד דולר. "אנחנו חברה קטנטנה ביחס למה שאנחנו יכולים להיות", אומר ברסלאוור, אחד המייסדים וסמנכ"ל הטכנולוגיות של החברה. "אבל זה תהליך מדעי איטי ומייסר, שדורש הרבה מאוד זמן וכסף".

    חבורת העכביש

    וידמאייר, 37, גדל בסיאטל, בנם של ביוכימאי ורוקחת. אביו קנה לו מיקרוסקופ ליום הולדתו החמישי, ומאז החל לבלות שעות בהתבוננות על מבנה של עלים. כשגדל למד כימיה וביוכימיה באוניברסיטת וושינגטון והאמין שעתידו בתכנון תרופות. אבל במקום זה, ב־2004, הוא מצא עצמו חוקר את משי העכבישים בתוכנית לדוקטורנטים של אוניברסיטת קליפורניה, סן פרנסיסקו, במעבדה לביולוגיה סינתטית שניהל כריס ווייט, פרופסור צעיר שבנה את המעבדה מאפס. "זאת היתה חגיגה, התפוצצות של רעיונות לגבי כל הדברים שאפשר לעשות עם ביולוגיה", נזכר ווייט, שמלמד בימים אלה ב־MIT.

    ההבטחה הפראית הזו משכה לא מעט סטודנטים, שחיפשו ריגושים והיו מוכנים להמר על כיוונים שנראו אז קצת משוגעים. וינדמאייר, אדם מוחצן שמדבר מהר ומסתכל עליך בעיניים כחולות אינטנסיביות, פגש את מרסקי המופנם במעבדה הזאת. את ברסלאוור, אז סטודנט לתואר שני בברקלי, שחקר את הגמישות של ייצור משי העכביש, הם פגשו כשיצר איתם קשר כדי למצוא חלבון משי למחקר שלו. השלושה, שנפלו ברשת העכביש, התחברו סביב הקסם של המחקר הייחודי. "אנשים חכמים בורחים מפה בצרחות", אומר וינדמאייר. "אבל אנחנו עקשנים מדי ולא חכמים מספיק לברוח".

    ב־2009 הם ייסדו את החברה תחת השם המסורבל Refactored Materials ועם המטרה היומרנית לפתח משי עכביש על סמך התובנות שצברו מהכישלונות הקודמים שלהם. "יזמים הם אנשים שנוטלים סיכונים. דן ואני בעצם סולדים מסיכונים. אנחנו רואים הכל בתור ניסויים מדעיים", אומר ברסלאוור, מדען ממושקף עם אנרגיה אינסופית.

    היסטוריה במסגרת

    עכבישים מייצרים שבעה סוגים שונים של משי, שלכל אחד מהם מטרה שונה. הראשון שעניין את חבורת החוקרים היה סיב המסגרת (dragline silk), חוט שהעכביש מייצר כשהוא רוצה ליצור מסגרות חזקות מספיק שייתלו מענפים ומחלונות. את הקירות במשרדי בולט ת'רדס מעטרות אותיות גרפיות, שמייצגות את רצף חומצות האמינו של החלבון שיוצר את הסיב הזה.

    בשנים המוקדמות ההן הם חקרו עכבישים של ממש וניסו להבין את הגנומיקה שלהם ואת התכונות של סוגי המשי השונים שהם מייצרים. במשך תקופה היה המשרד שלהם מלא בעכבישים שטוו קורים על חישוקים שקנו בסן פרנסיסקו. אבל בניגוד לתולעי משי, כשמדובר בעכבישים, לא ניתן להקים חווה, מכיוון שהם חיות טריטוריאליות וקניבליות. לכן מהרגע הראשון הם ידעו שהם צריכים ליצור תהליך מעבדתי שיאפשר להם לייצר משי עכביש.

    השלישייה הקימה את החברה באמצעות מענקים, ואז, כשנמאס להם להיכשל בפומבי, החלו לעבוד מתחת לרדאר במשך חמש שנים. הם קיבלו את המימון הראשון שלהם ב־2011, כשסטיב וסאלו מ־Foundation Capital פנה אליהם דרך לינקדאין. מאז עברה החברה ארבעה סבבי גיוס בניסיון לכסות את עלויות המחקר. כדי להראות למשקיעים את הפוטנציאל שלהם, ברסלאוור יצר קשר עם ליליאן וויפל, אורגת בדים ותיקה שנודעת בזכות עבודתה עם חוטים ייחודיים, וביקש ממנה להכין משהו ממשי העכביש של בולט ת'רדס. היא ארגה יריעת בד קטנה. מאוחר יותר היא יצרה קימונו מיניאטורי, פריטים זעירים שהחברה מציגה עכשיו, ממוסגרים, במשרדיה, מחווה להיסטוריה הארגונית.

    לא קל להשתמש בחומר הזה. התגובות הראשונות על אחד הבדים היו שהוא נראה כמו חיה חולה. בד אחר נמס אחרי כמה ימים. במהלך שלבי הבחינה האחרונים של הבד שבו הם משתמשים עכשיו, ברסלאוור גילה בעיה: החומר התכווץ בערך ב־40%. התכונה הזאת אצל עכבישים נקראת כיווץ על (supercontraction) והיא נושא למחקר מדעי.

    ג'יימי ביינברידג', סמנכ"לית פיתוח המוצר של בולט ת'רדס שעבדה בעבר בנייקי ובפטגוניה, חיפשה דרך לייצב את הבד באמצעות יצירת תערובת שלו עם סיבים טבעיים אחרים. היא הצליחה עם תערובת צמר, ובהמשך גם עם תאית, ויצרה בדים אטרקטיביים יותר ששמרו, כך נראה, על התכונות המקוריות של משי העכביש.

    עור מפטריות

    בשנה שעברה השיקו בבולט ת'רדס את המוצר הראשון שלהם - עניבה ממשי עכביש עם תג מחיר של 314 דולר. אחריה הגיע כובע, עשוי מתערובת של משי עכביש וצמר, במחיר של 198 דולר. הם ייצרו ומכרו רק 50 עניבות ו־100 כובעים. "תמיד ידענו שאלו צעדים בדרך להפיכת המוצר למסחרי", אומרת סו לוין, סמנכ"לית הסחר של החברה.

    בולט ת'רדס הכריזה כבר ב־2016 על שיתוף פעולה עם יצרנית הציוד פטגוניה, מה שהקנה לה אמינות בשוק, אבל שום דבר לא יצא עדיין מההכרזה הזו. פטגוניה זקוקה לאלפי יחידות כדי להשיק מוצר חדש, מציינת לוין, ואלה מספרים שעדיין גדולים על בולט ת'רדס. השנה התחילה לוין לטוס ברחבי העולם ולהיפגש עם שותפים פוטנציאליים בניסיון להגיע לעסקת חדירה לשוק עם החומרים החדשים שלה.

    המעצבת סטלה מקרטני, שחרטה עיצוב בר קיימא על דגלה ויצרה פריטים חד פעמיים מחומרים של בולט ת'רדס, הודיעה שתשלב את תערובת המשי והתאית של החברה בקולקציית הנשים שלה בשנה הבאה. ובינתיים, בתחילת השנה, בולט ת'רדס הוסיפה חומר דמוי עור לפורטפוליו שלה, חומר שמיוצר מתפטיר ("שורשי הפטרייה"), באמצעות שיתוף פעולה עם Ecovative, סטארט־אפ שייסד אבן באייר, בוגר רשימת "Under 30" של פורבס. אחרי כמה ניסיונות מאתגרים החברה מתכננת להשיק את תיקי התפטיר שלה, שעיצב צ'סטר וואלאס בספטמבר.

    החלק הקשה

    כעת וידמאייר מגדל חומר שלישי במעבדה שלו, שמתבסס על חלבון שהוא מסרב לחשוף, אך לדבריו, שונה לחלוטין מהשניים הקיימים. הבד הזה יושק ב־2019. אחר כך, הוא מניח, בולט ת'רדס תצליח להוציא לשוק חומרים נוספים שמתבססים על חלבונים טבעיים. "ידענו שאם נצליח לייצר דבר אחד, נוכל ליצור פלטפורמה לדברים נוספים", הוא אומר. "זה ממש מגניב".

    חלבונים נמצאים בכל מקום בטבע, מגומי ועד דבק, ו־וידמאייר מאמין שהוא יוכל לגדל אותם במעבדה בתהליך שדומה למשי העכביש. תכנון משי העכביש הראשון לקח שנים, אבל בולט ת'רדס לומדת לעבוד מהר יותר ומצפה להגביר את הקצב בהשקות של מוצרים חדשים.

    "אני חושב שהם כבר מאוד מתקדמים בתחום שלהם, מבחינת המערכות שהם הקימו ומה שהן יכולות לעשות", אומר דייוויד קפלן, מנהל מרכז טפטס לביו־הנדסה וביו־טכנולוגיה, יועץ לחברה מימיה הראשונים.

    היום קילו משי של בולט ת'רדס עולה יותר מ־100 דולר, מחיר גבוה יותר משל משי איכותי מתולעי משי, שנמכר ב־100־60 דולר לקילו. אבל החברה מאמינה שהיא יכולה להפחית את המחירים ברמה המסחרית, ושבסופו של דבר, הם יגיעו ל־40 דולר לקילו. על אף שהחומרים הביולוגיים שהם מייצרים לעולם לא יוכלו להתחרות בעלות הנמוכה של פוליאסטר, יש להם פוטנציאל נוסף שנובע מהגיוון שלהם. ייתכן שבולט ת'רדס יצליחו ליצור טקסטיל נמתח ומתכלה לבגדי יוגה או חומר חם וקל יותר למעילים.

    "עכשיו, כשאנחנו מבינים איך החלבונים והחומרים הטבעיים האלה נוצרים, אנחנו יכולים לכוון את התכונות של החומרים וליצור דברים שלא בהכרח קיימים בטבע", אומר ארון ון־דוונדר, המדען הראשי של Founder Fund's. "אנחנו מאמינים שיכול להיות לנו מוצר ממותג שיימכר במחיר גבוה יחסית".

    ובינתיים וידמאייר וברסלאוור מבלים הרבה סביב השאלה איך מגדילים את הייצור. במרחק הליכה קצרה ממשרד בולט ת'רדס עומד מחסן ישן עם כיתוב סתמי - המספר 58. בתוך החלל הזה, שגודלו 1,500 מ"ר, פועלות מכונות אריגה ותפירה מקצועיות.

    החברה מתכננת להשתמש בחלל הזה כחדר תצוגה ומיני־מפעל עם בדים בחדר אחד וחומר דמוי עור בשני. החלל גדול מספיק לייצור טונות של סיבים מדי שנה, מספיק לייצור עשרות אלפי חולצות. "בכל פעם שאנחנו מציעים משהו למכירה, הוא נמכר כמעט מייד", אומר וידמאייר. אבל כדי להפוך לעסק אמיתי, בולט ת'רדס יצטרכו למכור הרבה יותר מכמה עניבות וכובעים. "מבחינתנו", הוא אומר, "הצמיחה הזאת היא כנראה קשה יותר מהמדע".

    הכתבה מופיעה בגיליון ספטמבר 2018 של פורבס ישראל

    לרכישת גיליון חייגו 077-4304645

    לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל

    לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עשו לנו לייק בפייסבוק

  • גלריות
    מדורים
    דירוגים
    ראשי